קוד: ביאור:משלי י9 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי י9: "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶטַח, ומְעַקֵּש דְּרָכָיו
יִוָּדֵעַ
"
הפסוק ממליץ להודיע ולפרסם אנשים שהורשעו ברמאות:
תֹם = שלמות, ללא פגמים מוסריים; הולך בתֹם = הולך בדרך תמימה ושלמה, מתנהג בדרכי שלום וללא פגם מוסרי.
עיקש = עקום וקשה, לא ישר ואינו מוכן להשתנות; מעקש דרכיו = הולך בדרך עקומה וקשה, מתנהג בדרכים עקומות של מרמה וגזל ואינו מתקן את דרכיו; יִוָּדֵעַ = יתגלה, יהיה ידוע.
אדם המתנהג בשלמות ושלום, ללא פגמים מוסריים וללא פגיעה בזולת - יש לאפשר לו ללכת בטח, לחיות חיים רגועים ולשמור על פרטיותו.
אבל אדם המתנהג בדרכים עקומות הפוגעות בזולת, דרכי מרמה וגזל, יש להודיע ולפרסם את מעשיו ברבים, כך שכולם יוכלו להתרחק ממנו.
וכך קבעו חז"ל: "מפרסמים את החנפים מפני חילול ה'
"
(בבלי יומא פו:), "חנפים - רשעים ומראין עצמם כצדיקים, אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמם
"
(רש"י).
כמובן, אין הכוונה שצריך לפרסם כל אדם שנחשד בעבירה, כמקובל בתקשורת בימינו, כי ייתכן שבסוף יתברר שהוא חף מפשע - הולך בתום; יש לפרסם רק אדם שהורשע בעבירה, וכבר התברר שהוא מעקש דרכיו.
לפעמים אנחנו חושבים שמגיע לנו לקבל משהו מהזולת, אבל אנחנו מתביישים וחוששים לבקש את זה בצורה ישירה וגלויה, ומנסים להשיג את זה בדרכים עקיפות, למשל על-ידי רמזים או לחילופין ע"י צעקות ואיומים. אולם הדרכים העקיפות הללו משדרות חולשה, ופוגעות בסיכויים שלנו להשיג את מבוקשנו:
הולך בתום = שלם עם עצמו ועם הדרך שלו, יודע מה הוא רוצה ומה מגיע לו, ואינו חושש לבקש זאת בצורה ישירה, "ואיננו מניח תמימותו מיראתו פן יתגבר חברו, ולא יתנהג בתחבולות והערמות
במשאו ובמתנו עם חברו, ולא יתן חתיתו, ולא יענה עזות
"
(רבנו יונה), הוא
יילך בטח, יהיה בטוח שישיג את מבוקשו. ומצד שני:
מעקש דרכיו = הולך בדרכים עקומות וקשות, מנסה להשיג את מבוקשו באמצעים עקיפים ובקשיחות, "...מניח הדרך הישרה מפחדתו לחתחתים בדרך, ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות
", הוא יתגלה בחולשתו, "ירגישו בו יותר, כי
ייוודע,
בהניחו הדרך הישרה, כי נפל פחד האויבים עליו
".
"ציוה הקדוש-ברוך-הוא שתהיה כפורת, שהוא כיסוי על הארון, עם עץ פשוט
מצופה זהב, להורות, אשר על הארון שהייתה שם התורה, צריך להיות מכוסה עם עץ
פשוט, היינו ללכת בדרך פשטות, ואז ילך בטח, כמו שאמר החכם מכל אדם
הולך בתם ילך בטח.
"
(רבי נחמן מברסלב על פרשת תרומה).
"נישואין בגיל צעיר זו ברכה מכל הבחינות. כאן בא רבינו הקדוש ומלמד אותנו
שזו הדרך של התמימות, עליה נאמר בתורה:
הולך בתם ילך בטח. כי אלו החכמים
בעיניהם, הדוחים את חיי הנישואין מכל סיבה וטענה שהיא, מפסידים הרבה. אולם
אדם שהולך בתמימות ומזדרז להתחתן מבלי לדקדק מדי בבחירת הזיווג, והוא
מאמין בהשם – מכיוון שיודע שהוא בעצמו לא כליל השלמות ולו בעצמו יש הרבה
מאוד לתקן – רואה ברכה רבה!
"
(הרב שלום ארוש בשם רבי נחמן מברסלב)
"יש נוהגים להסתכל בליל הושענא רבה בעצמם, בכוונה לראות האם יש להם צל של צל,
לדעת אם יחיו או ימותו באותה שנה. ואין ראוי לעשות כן לחקור ולדרוש על
העתידות, וכבר כתבה התורה
תמים תהיה עם ה' אלהיך ו
הולך
בתם ילך בטח ו
שמר פתאים ה'. וישוב אדם אל ה'
בכל ליבו.
"
(הרב מרדכי אליהו).
הפסוק מזכיר את דברי ה' לאברהם אבינו:
אֲנִי אֶל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים; וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד"
ואכן חז"ל דרשו את הפסוק על אברהם אבינו, שהלך אחרי ה' בשלמות וקיים את כל מצוותיו ללא ערעור: "הולך בתום -
זה
אברהם,
שנאמר
התהלך לפני והיה תמים.
מה אמר לו
הקב"ה?
לך לך מארצך וממולדתך,
ולא
השיב דבר להקב"ה
לומר לו "מה בין נשב כאן ומה בין לליך לעיר
אחרת,
למה
שמי שהוא מפנה מבית לבית מיצר,
אין
צריך לומר מעיר לעיר",
ולא
עיכב אלא מיד עשה כל מה שאמר לו,
שנאמר
וילך אברם כאשר דבר אליו ה'.
שמא
הפסיד?
- כשבאו
המלכים... נפלו לפניו,
שנאמר
ויחלק עליהם לילה.
ואף כשאמר
לו
קח נא את בנך את יחידך [...
ולך לך אל ארץ המוריה],
היה
לו להשיב ולא השיב,
לומר
"אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע,
הריני
מקריבו, מהיכן אתה מברכני?",
ולא
השיבו, אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקב"ה,
שנאמר
וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו,
ואף
הקב"ה
עשה מה
שהבטיחו,
ואעשך
לגוי גדול,
וכן
עשה לו,
ואברהם
יהיה לגוי גדול,
וכן
הוא אומר
וה'
ברך
את אברהם
בכל
"
(מדרש תהלים קיט, באבער).
לפי זה יש לפרש, ש"מעקש דרכיו" הוא לוט, שעיקם את דרכיו והלך לגור בין אנשי סדום הרשעים (מטמונית למשפחות סופרים).
1. פירשנו למעלה שהמילה
ייוודע משמעה "תתפרסם רשעותו
"
(ע"פ "יסוד מלכות"); מי שמתנהג בדרך עקומה ומעוותת, אינו יכול אף פעם להיות
בטוח ורגוע, הוא תמיד מודאג שמא רשעתו תתגלה ותתפרסם: "החורש רעה...
ייוודע הדבר לחברו, שהקדוש ברוך הוא מפרסמו
"
(הגאון מווילנה). כמו בפסוקים רבים אחרים, גם כאן אפשר לפרש שהפסוק אינו מדבר על שכר ועונש אלא על הנחיה לשלטון לגבי היחס הראוי לאנשים שונים: לאנשים
תמימים יש לאפשר
בטחון הכולל גם שמירה על הפרטיות, ואנשים
עיקשים יש להעניש ע"י
פרסום ופגיעה בפרטיותם.
2. ייתכן שהמילה
ייוודע משמעה "יתגלה לפני אורבי הדרכים, לסטים וחיות רעות המצויים בדרך עיקש
"
(ע"פ מלבי"ם), ובנמשל - מי שמתנהג בדרך עקומה ומעוותת, יפגוש שם נוכלים ורשעים אחרים, וכך לא יוכל אף פעם לנהל חיים
בטוחים ורגועים.
3. "מי שמניח הדרך הישרה מפחדו לחתחתים בדרך, ומבקש לשמור עצמו וללכת בעקלקלות, ירגישו בו יותר, כי
ייוודע, בהניחו הדרך הישרה, כי נפל פחד האויבים עליו
"
(ע"פ ר' יונה מגירונדי): מי שמתנהג בדרך עקומה ומעוותת, למעשה
מודיע לכולם שהוא חלש ופחדן, ושאין לו מספיק
ביטחון בכדי להתמודד בדרך הישרה, "ולא יועילו תחבולותיו, ויישאר גנות העיקשות
"
(רבנו
יונה).
וַיִּקַּח אֵת זִקְנֵי הָעִיר וְאֶת קוֹצֵי הַמִּדְבָּר וְאֶת הַבַּרְקֳנִים, וַיֹּדַע בָּהֶם אֶת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת" (פירוט), וכמו ב ישעיהו נג3: "
נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי, וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ": "
המעקם דרכיו ללכת ברמיה, הוא ישבר וידוכא" (מצודות, וכןרש"י,דעת מקרא). פירוש זה מתאים לפסוק המקביל, משלי כח18: "
הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת" - "ייוודע" בפסוק שלנו מקביל ל"ייפול" שם (פירוט).
יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה,
מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם" (פירוט)
מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה', וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן" (פירוט)
צְדָקָה תִּצֹּר תָּם דָּרֶךְ, וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת" (פירוט)
(ט) הולך בַּתֹּם ילך בטח: אברהם אבינו הלך בתום אחרי ציווי הקב"ה, לכן כל הליכותיו היו "בטח". הנסיון הראשון (שכתוב בתורה) והאחרון היה (יב א, כב ב) לֶךְ לְךָ, ואח"כ שכרו בהיפוך אותיות היה " כל " – (כד א) וַי-הוה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל.
ומעקש דרכיו יִוָּדֵעַ: לוט בחר ללכת בדרכים עקושות-עושק של סדום, לכן התוודע= התייסר.
הולך בתם – זה אברהם אבינו שנאמר עליו:
( ברא'יז א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא י-הוה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:
* גם בפסוק כט כתוב "לתם" והכוונה לאברהם אבינו
אסמכתא.
בראשית פרק יז
(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא י-הוה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵ-ל שַׁ-דַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים
בראשית פרק יב
(א) וַיֹּאמֶר י-הוה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו י-הוה וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן:
בראשית פרק כב
(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
בראשית פרק כד
(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַי-הוה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל:
מדרש תהלים מזמור קיט ( באבער ): דבר אחר הולך בתום (משלי י ט), זה אברהם, שנאמר התהלך לפני והיה תמים
מה אמר לו הקב"ה לך לך מארצך וממולדתך, ולא השיב דבר להקב"ה לומר לו מה בין נשב כאן ומה בין לליך לעיר אחרת, למה שמי שהוא מפנה מבית לבית מיצר, אין צריך לומר מעיר לעיר, ולא עיכב אלא מיד עשה כל מה שאמר לו, שנאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה', שמא הפסיד, כשבאו המלכים לא נפלו לפניו, שנאמר ויחלק עליהם לילה.
ואף כשאמר לו קח נא את בנך את יחידך, היה לו להשיב ולא השיב, לומר אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, הריני מקריבו מהיכן אתה מברכני, ולא השיבו אלא מיד עשה כל מה שאמר לו הקב"ה, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, ואף הקב"ה עשה מה שהבטיחו, ואעשך לגוי גדול, וכן עשה לו, ואברהם יהיה לגוי גדול. וכן הוא אומר וה' ברך את אברהם בכל
(ט) הולך בַּתֹּם ילך בטח: דוד הלך לנוב לשאול בתום-תומים אודות הדרך להמלט משאול וללכת בטח.
וּמְעַקֵּשׁ דרכיו יִוָּדֵעַ: אבל אחרי שפגש שם את דואג, השתבשו תוכניותיו בחששות וספקות, והוא עיקש את דרכו לאכיש מלך גת, מיד התידע ביסורין וברח משם כל עוד נפשו בו.
בַּתֹּם – אורים ותומים.
* גם בפרק יא ג, כתוב ת.מ. בהקשר לאורים ותומים
הולך בַּתֹּם ילך – זה דוד, ר' גם באסמכתא.
( תהי'כו א) לְדָוִד שָׁפְטֵנִי י-הוה כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי וּבַי-הוה בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד: (יא) וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ פְּדֵנִי וְחָנֵּנִי:
* גם בפסוק כט, ובפרקים יא כ, יג ו, כתוב "תם" בהקשר לדוד.
בַּתֹּ ם י לך – אותיות סופיות " מלך "-אחימלך, אחימלך שאל באורים ותומים לדוד.
ומעקש – עקש כמו אכש, רומז לאכיש מלך גת, שדוד ברח אליו מנוב.
שמואל א פרק כא
(י) וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי:
רד"ק
(י) אחרי האפוד - שהיתה תלויה אחרי המקום שהיה מונח האפוד והחשן או יהיה פי' האפוד שלא היה אפוד החשן אלא אפוד בד והוא לבוש שהיו לובשים הכהנים ועבדי ה' כמו שאמר שמנים וחמשה איש נושאי אפוד בד וכתי' ודוד חגור אפוד בד וזו החרב היתה תלויה אחרי אלה הבגדים וזהו הנכון וי"ת בתר דשאיל ליה באפוד'כלומר אחר ששאל לו באפוד החשן את דרכו ואחר כן אמר לו שיקח זו החרב כי כן אמר לו דואג וישאל לו בה' וכן שאול אמר לו לאחימלך ושאול לו בא-להים ולא כחש לו אחימלך אבל אמר היום החלותי לשאול לו בא-להים ונכון הוא בעיני פירושו אבל אינו דרך פשט הפסוק לפי מקומו שאמר אחרי האפוד בין לוטה בשמלה ובין אותה תקח לך.
שמואל א פרק כא
(יא) וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת:
מדרש תהלים מזמור לד:...שנאמר (ש"א כא יא) ויקם דוד ויברח מפני שאול. אמר לו הקב"ה, דוד, אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת גלית, ואחיו של גלית שומר ראשו של אכיש הוא ועדין לא נסתפג דמו, ואתה הולך אצלו וחרבו בידך
מדרש תהלים מזמור נה: למנצח בנגינות. האזינה א-להים תפלתי. זה שאמר הכתוב (משלי י ט) הולך בתום ילך בטח,זה דוד. שנאמר (תהי' מא יג) ואני בתומי תמכת בי (*). ומעקש דרכיו יודע, זה אחיתופל.
(א)
לְדָוִד
שָׁפְטֵנִי י-הוה
כִּי אֲנִי
בְּתֻמִּי
הָלַכְתִּי וּבַי-הוה
בָּטַחְתִּי לֹא אֶמְעָד:
(יא)
וַאֲנִי
בְּתֻמִּי
אֵלֵךְ פְּדֵנִי
וְחָנֵּנִי: