קוד: עקש= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר, וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר..." - מעקש הוא מקום עקום בקרקע (במימד האנכי), מקום לא מישורי, מקום ש קשה ללכת בו.
דֹּרֵךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ, וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם; נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם, כֹּל דֶּרֶךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם" - נתיב עיקש הוא נתיב עקום המערים קשיים על ההולכים בו. בפסוק זה הנתיב הוא משל להתנהגות עקומה וגם קשוחה, כמו בלשון ימינו עקשנות. עקשנות כזאת גורמת לכך שאין שלום בין בני אדם (וכמו ש עיקש לא ידע שלום, כך גם ההיפך נכון - אדם ישר הוא איש שלום).
צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם" (פירוט) - בנתיב עקום וקשה ישנם קוצים ובורות המכשילים את האדם, אך האדם יכול לבחור להגן על נפשו ולהתרחק מדרך זו (פירוט).
שִׁמְעוּ נָא זֹאת רָאשֵׁי בֵּית יַעֲקֹב וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, הַמֲתַעֲבִים מִשְׁפָּט, וְאֵת כָּל הַיְשָׁרָה יְעַקֵּשׁוּ" - תוכחה למחוקקים, שגם עושים מעשים עקומים שהם נגד המשפט, וגם הופכים אותם לחוקים כך שיהיה קשה לתקן אותם.
תּוֹעֲבַת ה' עִקְּשֵׁי לֵב, וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ" (פירוט) - "
זה שמקשה לבו מלעשות תשובה, הקב"ה קורא אותו תועבה, שנאמר "תועבת ה' עקשי לב"" (ילקוט שמעוני) - עשה מעשים עקומים, והוא מקשה את ליבו ואינו משתנה לטובה.
עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב, וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה" - המקשה את ליבו ונשאר ברעיונות עקומים, לא יוכל להתקדם ולמצוא רעיונות טובים יותר (פירוט).
לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי, רָע לֹא אֵדָע" - התכונה של עיקום וקושי סרה ממני, אין לי אופי עקשן, ולכן אני לא יודע רע, אני תמיד חוזר למוטב.
הָסֵר מִמֶּךָּ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמְּךָ" (פירוט)
אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן, הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה" (פירוט)
בכמה פסוקים, עקש מקביל ל נלוז (=עקום ונסתר):
הָסֵר מִמֶּךָּ עִקְּשׁוּת פֶּה, וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמְּךָ" - הסר ממך דיבור עקום שהוא קשה ותוקפני, וגם דיבור עקום שהוא נסתר ומבלבל (פירוט).
אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים, וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם"
בכמה פסוקים, עקש מקביל ל
פתלתול/נפתל:
שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם, דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל"
עם נבר תתבר[ר] ועם עקש תתפ[ת]ל"
בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי, אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ" - יש שפירשו שהכוונה, שבתורה אין מילה "עקומה", שאינה במקומה (ראו מלבי"ם והגר"א).
אִם אֶצְדָּק - פִּי יַרְשִׁיעֵנִי, תָּם אָנִי - וַיַּעְקְשֵׁנִי" - אין בי כל פגם, אבל הפה שלי מכשיל אותי וגורם לי להרשיע את עצמי במשפט (פירוט)
תּוֹעֲבַת ה' עִקְּשֵׁי לֵב, וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ" (פירוט)
הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח, וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ" (פירוט)
הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת" (פירוט)
טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר" (פירוט)
טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל" (פירוט)
מראה לאדם יושרו, ומחשבות לבו עקשות", כלומר, אחד בפה ואחד בלב (מצודת דוד על משלי יא20, ודומה לזה על משלי יז20)
2. "עיקש לב, הוא ההפך מחכם לב, והוא מי שחולק על חוקי החכמה
"
(מלבים על משלי יא20, ודומה לזה
על משלי יז20)
3. "עקשי לב הם בעלי המידות הרעות
"
(רבי יונה על משלי יא20), ומצד שני:
4. "עיקש לב הוא האיש שדעתו משובשת, ולא יכיר האמת
"
(רבי יונה על משלי יז20)
5. "המעקש ליבו, ואינו שב בתשובה
"
(הגאון מווילנה על משלי יא20), ומצד שני:
6. "עיקש לב - מי שיש לו לב עיקש ועקום וסר מדרך טוב, והוא עשיית המצוות עשה
"
(הגאון מווילנה על משלי יז20)
המילים עקש, עקל, עקם, עקב, עקף, כולם נוצרו משורש עק.
לפי דעתי, השפה העברית מבוססת על שורשים דו עיצוריים ולא תלת עיצוריים.
השורש התלת עיצורי נועד להרחיב ולגוון את המשמעות של השורשים הדו עיצוריים.
השורש המפורסם והידוע ביותר בעניין הוא השורש פר.