טוב רש הולך בתומו, מעיקש שפתיו והוא כסיל

הקבלות

חכמי המדרש קישרו את הפסוק לאנשים שנאמר עליהם שהלכו בתמימות לפני ה', כמו: - נוח, בראשית ו9: "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"

- אברהם, בראשית יז1: "וַיֵּרָא ה' אֵל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֶל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (פירוט)

לפי זה, הביטוי הולך בתומו מדבר לא רק על התנהגות ישרה ומתוקנת של האדם בחברה, אלא גם על התנהגות המתאימה ושלמה עם רצון ה': "כל מי שהולך בתומו בעולם הזה לפני בוראו, עתיד להינצל מדינה של גיהנם לעתיד לבוא. שכן מצינו בנוח, שהלך בתומו ונקרא צדיק...  וכן מצינו באברהם, שהלך בתום ונקרא תם... וזכה לקנות שמיים וארץ, שנאמר (בראשית יד יט): "ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ": שמים - שזכו בניו לנחול את התורה שניתנה מן השמיים, וארץ - שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ. וכל כך למה? בשביל תמימות שהיתה בו" (מדרש משלי). לפי זה, יש לפרש:

רש הולך בתומו = אדם עני שהקשר שלו עם ה' תמים ושלם, הוא דבק בה' בכל מצב ואינו פוגם בקשר שלו עם ה' על-מנת להתעשר. אדם כזה, בסופו של דבר, יזכה שיהיה לו טוב, גם חומרי וגם רוחני, יותר מאדם עיקש שפתיו, המעקם את דבריו כדי לזכות בעושר, אך בסופו של דבר נשאר כסיל וחסר כל.

"השם הקדוש... מתדבק רק עם ההולך בתומו, ולא עם הרמאי... הרמאי הוא חכם בעיניו... והוא הכסיל היותר גדול... לפי שמפסיד הדבקות העיקרי של הקדושה, והולך אחרי השקר שאין לו רגליים... ולכן טוב ממנו הרש ההולך בתומו... כי השראתו הקדושה לא תזוז מעליו, והיא משלמת חסרונו בעולם הזה ונותנת לו אחרית ותקוה בעולם הגמול" (רמ"ד וואלי פירוש ראשון).

-

ראו גם:

• הפסוק הקודם, משלי יח24: "אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ, וְיֵשׁ אֹהֵב דָּבֵק מֵאָח" (פירוט).
• הפסוק הבא, משלי יט2: "גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב, וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא" (פירוט).

דקויות

הפסוק משוה בין שני אנשים שלכל אחד ישנן שתי תכונות:

• בצלע הראשונה - אדם רש = עני, שהוא גם הולך בתומו = שלם ללא פגם בהתנהגותו;
• בצלע השניה - אדם עיקש שפתיו = המדבר דיבורים עקומים וקשוחים, שהוא גם כסיל = שונא חכמה.

בצלע הראשונה ישנה תכונה אחת שלילית בעיני הבריות (רש) ותכונה אחת חיובית (הולך בתומו), ובצלע השניה ישנן שתי תכונות שליליות (עיקש שפתיו, כסיל); הפסוק טוען, שהאדם הראשון טוב יותר מהאדם השני. אולם, קשה להבין מה החידוש שבטענה זו? והרי ברור שאדם שיש לו תכונה אחת חיובית ואחת שלילית, טוב מאדם שיש לו שתי תכונות שליליות?!

השאלה מתחזקת כשאנו משווים את הפסוק לפסוק דומה בפרק כח - נציג את שני הפסוקים זה לצד זה:

• משלי יט1: "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ שְׂפָתָיו וְהוּא כְסִיל"
• משלי כח6: "טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ, מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר" (פירוט).

בפרק כח הטענה ברורה - שתי הצלעות מדברות על אדם שיש לו תכונה אחת חיובית בעיני הבריות ותכונה אחת שלילית בעיני הבריות, והפסוק בא ללמדנו, שהתכונה החיובית שבצלע הראשונה חשובה יותר מזו שבצלע השניה - ההליכה בתמימות חשובה יותר מהעושר; אך מה המסר בפסוק שלנו?

1. ייתכן שגם בפסוק שלנו, הצלע השניה מדברת על עשיר, והכוונה "טוב רש הולך בתומו, מעשיר ועיקש שפתיו, והוא כסיל", "והוא מהכתובים הקצרים" (הגר"א).

הכתוב השמיט את המילה "עשיר" והכניס במקומה את המילה "כסיל", כדי ללמד רעיון נוסף: "ובכאן הוצרך לכתוב והוא כסיל, להורות כי העיקש בשפתיו, [גם הוא] כסיל ייחשב, כמו החוטא בפועל כפיו" (ר' יונה גירונדי): הפסוק בפרק יט עוסק בדיבורים (עקש שפתיו), והפסוק בפרק כח עוסק במעשים (עקש דרכים); ייתכן שהפסוק שלנו פונה לאדם רש המנסה לזכות בכבוד ע"י דיבורים עקומים וקשוחים, והפסוק בפרק כח פונה לאדם רש המנסה לזכות בעושר ע"י מעשים עקומים וקשוחים.

2. ייתכן שהמילה "עשיר" הושמטה, כי כאשר פוגשים אדם שהוא עיקש שפתיו, מדבר דברים עקומים, אף פעם אי אפשר לדעת מה מצבו הכלכלי האמיתי - ייתכן שהוא מציג את עצמו כעשיר כדי למשוך חברים, אך למעשה הוא עני. ולכן, טוב רש הולך בתומו - עדיף להתיידד עם אדם שהוא שלם וישר בדיבורו, ואינו מסתיר את מצבו הכלכלי הגרוע, מאשר להתיידד עם עיקש שפתיו - אדם שמדבר דיבורים עקומים ומנסה להציג את עצמו כעשיר, אך למעשה, כל שאפשר לדעת עליו הוא, שהוא כסיל, והוא עני בשכלו.  

3. וייתכן שלמילה כסיל כאן יש משמעות שונה מהמקובל: אדם בעל בטחון עצמי מופרז (רלב"ג), או אדם זללן ושמן (שד"ל), או אדם רודף תענוגות (דוד אקסלרוד ע"פ מלבי"ם); כולם מהווים ניגוד, במובן מסויים, ל" רש ".

4. ייתכן שהאות מ אינה מציינת השוואה ("רש טוב יותר מעיקש"), אלא הרחקה - "טוב רש הולך בתומו, המתרחק מעיקש שפתיו והוא כסיל" (ראו משמעויות של אות היחס מ).