קוד: ביאור:משלי ד24 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי ד24: "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשוּת פֶה, ולְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ
"
עיקש
= עקום וקשה;
עיקשות פה = דיבור שהוא עקום וגם קשוח ותוקפני.
נלוז = עקום ונסתר; לזות שפתיים = דיבור שהוא עקום וגם מטעה ומסתיר.
הפסוק מתייחס לשתי דרכים שליליות שבהן אנשים משתמשים בכוח הדיבור שלהם. ניתן לקבל הדגמה חיה לשתי דרכים אלו אצל בעלי-מקצוע שונים, שמנסים לגבות מהלקוח התמים תשלום גדול יותר ממה שמגיע להם:
הסר ממך עקשות פה - לשון הרע, ש קשה כשפיכות דמים. ולזות שפתים הרחק ממך - שלא תדבר עם חברך אחד בפה ואחד בלב." (מדרש משלי, ילקוט שמעוני משלי). פירוש זה מתאים לפסוק המקביל, המלמד ש עקשות ו לזות הן תכונות של רשעים:
אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים,וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם"
אל תעשה דבר שיהא בו מקום לבני אדם לרנן אחריך. וירמוז הרינון בעקימת הפה ונטיית השפתים, כדרך המרננים ברמז" (מצודות, וכן רש"י), "
אדם גדול, כשימנע עצמו מן העניינים שהם מכוערים אצל בני אדם, ואע"פ שאינם בעיניו מכוערים, קידש את השם. כמו שאמר ולזות שפתים הרחק ממך." (רמב"ם, מאמר קידוש השם), "
האם צריך להתייחס למה שאנשים אומרים, או שמספיק שאתה יודע בעצמך שאתה צודק? לכאורה, אם הצדק אתך, מדוע להתייחס? הרבה אנשים חושבים כך, ואפילו אומרים 'אני יודע את האמת - שיחשבו מה שהם רוצים...' ודאי שלא! האדם צריך להתאים את החיצוניות לפנימיות, ולא לנתק בין שני הדברים. וזה מה שאומר שלמה המלך... אל תתן לאנשים לעקם את השפתיים ולדבר עליך דברים שאינם נכונים. אפילו שכוונתך זכה ורצויה, תראה שגם מעשיך החיצוניים יהיו באופן שלא ילעגו עליך... אנשים עושים מכל זבוב - פיל; ולכן צריך להרוג אותו כשהוא עוד זבוב, כי פיל - קצת קשה להרוג..." (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ז סיון ה'תשס"ט).
מקורו של פירוש זה הוא בדבריו של האמורא רב אסי בשתי סוגיות בתלמוד:
הנטען על השפחה ונשתחררה, או על הנכרית ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס... דאמר רב אסי: הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים..." (בבלי יבמות כד:), "
משום לעז: שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון" (רש"י שם): מי שנחשד ששכב עם גויה, אסור לו להתחתן איתה גם לאחר שהתגיירה, כי הוא צריך להוכיח לבריות שהחשד היה שגוי (ראו סיכום הסוגיה במאמר נישואין חוזרים לגיורת / הרב יהושע לביא, ביטאון הרבנות הצבאית הראשית אייר ה'תשס"ז).
עד אחד אומר "מת" ועד אחד אומר "לא מת" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא... משום דרב אסי, דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך" (ע"פ בבלי כתובות כב:): אם עד אחד מעיד על אדם שמת, מן הדין אשתו נחשבת אלמנה ומותר לה להינשא לאדם אחר, אך אם יש עד אחד שמעיד שאינו מת, ראוי שלא תינשא, כדי שלא יחשדו בה שהיא ממהרת "להיפטר" מבעלה.
בכתובות כב ב, "אמר רב אסי הסר ממך עקשות פה...", שזהו מקרא מלא במשלי... וראה בתוספות שם שהתלבטו לבאר מאמר זה. אמנם, הן פשטיה דקרא הוא, שהאדם יסיר מעצמו עיקשות פה, כלומר שלא ירגיל עצמו לדבר בעיקשות ולזות שפתים, ורב אסי הוא שהשתמש בסגנון הכתוב לכוונה מיוחדת, שלא יעשה אדם דבר אשר ייעקשו אחרים פה ויליזו עליו. שומעיו הבינו רמיזותיו, וככה נהיה סגנון מקראי זה לפתגם עממי." (הרב ראובן מרגליות, מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו יז, עמוד פז),
נראה בעיני, אף-על-גב דקרא כתוב כן... ואולם הכוונה בקרא, אזהרה שלא יהיה בעל לזות שפתיים מדברות רע והיתולים על אחרים, ור' אסי פירש הקרא, שהאדם צריך להתנהג בדרך זה שלא יתן מקום ופתחון פה לשאר אנשים שידברו עליו רעה" (מהר"ץ חיות על יבמות כד:, בשם מהר"ז מווילנה).
וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר 'לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי, וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי ה''" (פירוט): "
חנה יכלה להתעלם מעלי הכהן, שיחשוב מה שהוא רוצה, אבל היא לא עשתה כך. מכאן לומדים, שאם מישהו חושד בך - עליך לומר לו את האמת, שהחשדות שלו אינם נכונים" (הרב רונן חזיזה, שם).
ישנם פסוקים רבים נוספים העוסקים בשמירת הפה, האכילה והדיבור:
מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב? - נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע, וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה".
שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ - שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".
מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ" (פירוט).
דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים, וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן" (פירוט).
צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם" (פירוט).