קוד: ביאור:משלי יח21 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יח21: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן,
וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ
"
מוות וחיים עלולים להיגרם על-ידי שימוש שגוי או נכון בדקויות הלשון; ולכן, מי שאוהב את הלשון ולומד היטב את דקויותיה, יאכל פריה ויזכה לגמול טוב.
הפסוק ממליץ לאהוב את לימודי השפות, כי הם עשויים להציל חיים:
לשון היא אוסף של מילים וכללי דקדוק, כמו בביטויים "לשון הקודש", "הלשון העברית", "לשון עם זר".
מוות וחיים ביד לשון = ההבדל בין מוות לבין חיים עלול להיות תלוי בשימוש נכון בכללי הלשון, גם הכללים הלא-פורמליים. לדוגמה:
ואוהביה = מי שאוהב את הלשון, וכדרכם של אוהבים - משתדל לדעת הכל על מושא אהבתו, כלומר להתעמק ולהבין את הדקויות בשפה.
פרי = משל לתוצאה או גמול; ואוהביה יאכל פריה = מי שאוהב לשים לב לדקויות בשפה, יזכה לגמול על אהבה זו, כשיידע לבחור את המילים המתאימות לכל מצב.
-
פרי אחד של לימוד לשון הוא היכולת להבין טוב יותר את המסרים בתנ"ך. לדוגמה:
וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ 'בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם...'", המילה "וַתֵּרָגְנוּ" משמעה "נִרְגַנְתֶּם", ומכאן אפשר להבין את משמעות התואר נרגן.
בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ, וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן" (פירוט).
אולם, מי שאינו יודע את כללי הלשון העברית, לא יבין את משמעות המילה נרגן ולא יידע איך להרגיע מריבות, וכידוע, מריבות עלולות לגרום למחלות ולמוות בטרם עת - "מוות וחיים ביד לשון "...
לפי כל הפירושים, הביטוי
מוות וחיים ביד לשון מציין את הכוח העצום שעשוי להיות לדיבור: "מה יד ממיתה - אף לשון ממיתה!
"
(ר' חמא ברבי חנינא,
ערכין טו ב), "מלמד שמיתתו של אדם ותחייתו של אדם אינה נתונה אלא בלשון, אם זכה ונצרהו - הוא מחייהו, ואם לאו - הוא ממיתהו
"
(מדרש משלי (בובר) כא כג), "כי אדם עושה בלשונו יותר ממה שעושה בחרבו - כי האדם עומד כאן ומוסר חברו הרחוק ממנו למיתה, אבל החרב אינה ממיתה אלא בסמוך לה
"
(ח"ח, שמירת הלשון א, שער התבונה ב). אבל מה זה "ואוהביה
"?
1."אוהב את לשונו ומרגילה לתורה - אוכל שכרה בעולם הזה
"
(רש"י);
מי שאוהב אותן... - או החיים או המוות [שנזכרו בתחילת הפסוק] - הוא לבדו יאכל פריה" (הגר"א);
האוהב להרבות בה [בלשונו] אמרים - יאכל פריה, אם טוב ואם רע" (מצודת דוד), כלומר, מי שאוהב לדבר הרבה - יראה תוצאות טובות אם ידבר דברים טובים, ויראה תוצאות רעות אם ידבר דברים רעים.
שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ".
4. החפץ חיים פירש, שהאהבה מתבטאת בשמירה: "ואוהביה
- הוא כמו אחד שנולד לו בן לעת זקנתו, ומרוב אהבתו אותו הוא משגיח עליו
בעינא פקיחא להוסיף תמיד כוחותיו, וכן לשומרו שמירה יתירה בכל מקום שהולך,
שלא יוזק באחד מאבריו, ובפרט אם רואה לבנו שרוצה לילך לאיזה מקום סכנה, הוא
עושה בכל השתדלות לנצור אותו שלא יילך לשם. כן צריך האדם להתבונן על כוח
הדיבור שנטע ה' בלשונו, להוסיף תמיד כוח ועוז לנפשו על-ידו, וכן לשמור אותו
שמירה יתירה שלא יתגאל ויתטנף ע"י דיבורים אסורים, שיוכל על-ידי-זה להביא
לפעמים ח"ו מיתה לנפשו, וזהו שנאמר
מוות בחיים ביד לשון
"
(ספר תורת הבית פ"א בהגהה).
כך כנראה פירש גם בעל אורחות צדיקים: "כתיב: "מות וחיים ביד לשון, ואוהביה יאכל פריה ".
מעשה היה במלך פרס, שחלה. אמרו לו הרופאים: אין לך
רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה, ונעשה לך רפואה. אז ענה אחד ואמר לו: אני
אביא לך חלב לביאה... לקח מחלבה והלך לו.... הלך אצל המלך, אמר לו: 'אדוני המלך, הא לך חלב כלבה'. קצף המלך ואמר
לתלותו... אמר לו:
למה צווית לתלותי?... אמר לו: שהבאת לי חלב כלבה. אמר לו: ומה איכפת לך אם יהיה לך רפואה? ועוד, לביאה - כלבה קרין לה. לקחו ממנו
וניסו אותו, ונמצא חלב לביאה...
"
(אורחות צדיקים כה, על-פי מדרש שוחר טוב לט ב-ג; ובגירסה אחרת
באתר הרב אריה קרן).
האיש לא דייק בלשונו, השתמש במילה דו משמעית, וכמעט מצא את מותו. מכאן
אפשר להבין איך הוא פירש את הפסוק - מוות וחיים תלויים בידיעת דקויות
השימוש בלשון. ראו גם "עצות".
נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, וְשֹׁמֵר אֲדֹנָיו יְכֻבָּד" (פירוט)
"רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכים ולשונות קשים התחילו
בוררין ברכים ומניחין הקשים אמר להם דעו מה אתם עושין כשם שאתם בוררין את
הרכין ומניחין את הקשים כך יהיה לשונכם כך אלו לאלו לפיכך משה מזהיר את
ישראל "וכי תמכרו ממכר... לא תונו איש את עמיתו"
"
(ויקרא רבה לג א).