הסכנות שבדיבור

קוד: ביאור:משלי י18 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי י18: "מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר,  וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל."

אנחנו משוחחים עם חברים, והשיחה מתגלגלת לדיון באדם שאנחנו לא-כל-כך אוהבים. מה נעשה? ספר משלי מנתח את האפשרויות:

מכסה שנאה שפתי שקר = אם אנחנו מסתירים את השנאה שבליבנו, ומדברים כאילו שאנחנו לא שונאים אותו כלל - אז אנחנו חוטאים בדברי שקר, צביעות וחנופה; מצד שני -

מוציא דיבה הוא כסיל = אם אנחנו מגלים את השנאה שבליבנו ומוציאים דיבה על אותו אדם - אז אנחנו נוהגים כ כסילים (= אנשים השונאים חכמה): הוצאת דיבה גם פוגעת בזולת וגם פוגעת בנו וגורמת לאנשים להתרחק מאיתנו.

והפסוק הבא ממשיך:

ברוב דברים לא יחדל פשע = במצב זה, כל דבר שנגיד יהיה פשע, של צביעות או של רכילות, ולכן הפתרון הוא -

וחושך שפתיו משכיל = אם אנחנו חוסכים במילים, רק אז אנחנו משכילים = מצליחים במעשינו - מצליחים להינצל מפשעים ומצליחים לשמור על קשרינו החברתיים.

אם כך, בשיחה עם אחרים, הכי טוב לשתוק ולא לדבר על אדם ששונאים; אולם, בשיחה פרטית, אפשר וראוי להוכיח אותו באופן אישי, כמו שנאמר ב ויקרא יט17: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (פירוט). תוכחה בארבע עיניים היא דרך האמצע בין שני הקצוות - הכיסוי המלא והגילוי המלא. 

הרעיון נכון לא רק לגבי אדם שאנחנו שונאים באופן אישי, אלא גם לגבי איש ציבור שנחשד בפשעים. גם במצב זה, כל דבר שנגיד עליו עלול להיות פשע - להגיד דברים טובים על אנשים רעים זה פשע של חנופה, ולהגיד דברים רעים על אנשים טובים זה פשע של לשון הרע. מעבר לכך, הדיבור על חשדות שעדיין לא הוכחו אינו מועיל ואינו מונע פשע. משתי הסיבות הללו, עדיף שלא לדבר כלל על אנשים שנחשדים בעבירות, אלא לחכות שבית המשפט יכריע בדינם.