שביל הזהב

קוד: שביל הזהב בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)

אל: סגלות משלי

אחד מעקרונות החכמה הוא השמירה על איזון. כך כתב הרמב"ם (הלכות דעות א): 

א   דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם, וזו משונה מזו ורחוקה ממנה ביותר:  יש אדם שהוא בעל חמה, כועס תמיד; ויש אדם שדעתו מיושבת עליו, ואינו כועס כלל, ואם כעס, יכעוס כעס מעט בכמה שנים...

ד הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה, מכל דעות שיש לאדם; והיא הדעה שהיא רחוקה משני הקצוות ריחוק שווה, ואינה קרובה לא לזו ולא לזו.  ולפיכך ציוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד, ומשער אותן ומכוון אותן בדרך האמצעית, כדי שיהא שלם.

ה כיצד - לא יהיה בעל חמה נוח לכעוס, ולא כמת שאינו מרגיש; אלא בינוני:  לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו, כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת...

הגישה של דרך האמצע נזכרת בפירוש בדברי קהלת:

• קהלת ז16-18: "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר - לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם?! אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וְאַל תְּהִי סָכָל - לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ?! טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ, כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם"

והיא נרמזת גם בספר משלי:

• משלי כה16: "דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" (פירוט).
• משלי ד27: "אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע" - שמור על איזון בדרכיך, אל תטה לאחד משני הקצוות (פירוט).
• משלי כח18: "הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ, וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת" - דְּרָכַיִם = דרכיים = שתי דרכים - שתי הדרכים הקיצוניות; מי שמעקם את דרכיו אל אחד הקצוות, ייפול באחד מהם (מלבי"ם).
• משלי ד12: "בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל" - לך באמצע הדרך, כך לא תצטרך להצר את צעדך כשתתקל בשוליים, ותוכל לרוץ בלי להכשל ולפול לתהום (פירוט).
• משלי יד2: "הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ - יְרֵא ה', וּנְלוֹז דְּרָכָיו - בּוֹזֵהוּ" - מי שהולך בדרך האמצעית עבורו, בהתאם לתכונותיו ונטיותיו, הוא ירא ה' (הגאון מווילנה). 
• משלי כב5: "צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם" - צנים = צינה וקור, פחים = חום כמו פחם; כמו שקור מוגזם וחום מוגזם מזיקים לגוף, כך קיצוניות בכל תחום מזיקה לנפש (מלבי"ם).

וישנם פסוקים המדברים, לפי חלק מהמפרשים לפחות, על איזון בתחומים מסויימים:

• משלי י18: "מְכַסֶּה שִׂנְאָה - שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" - יש לשמור על איזון בדיבור, לא לכסות את הכל ולא להוציא את הכל (הרב יונה גירונדי).
• משלי יא24: "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר - אַךְ לְמַחְסוֹר" - במידת הפזרנות לעומת החסכנות, עדיף לשמור על איזון, אולם אם נוטים לאחד מן הצדדים, עדיף לנטות לצד של הפזרנות (הגאון מווילנה).
• משלי טו17: "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבוֹּס וְשִׂנְאָה בוֹ" - יש לשמור על איזון בין נתינה חומרית לבין נתינה נפשית (פירוט).
• משלי כז21: "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב, וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ" - כשמקבלים מחמאות, יש לשמור על איזון בין דחיית המחמאות לבין קבלתן ללא סייגים (פירוט).
• משלי יט28: "עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן" - איזון בין אמירת דברי גנאי מופרזים לבין הסתרת מעשים רעים (הרב יונה גירונדי).