קוד: ביאור:משלי יט28 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יט28: "עֵד בְּלִיַּעַל
יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן
"
עד בליעל, הרוצה לפגוע בזולת, אינו מעיד נגדו בגלוי, אלא מליץ, מגחיך את עמדתו של הזולת ויוצר דעת-קהל שלילית כלפיו; ופיהם של דוברים רשעים אינו אומר דברי-גנאי בגלוי אלא מבליע את דברי האוון בדרך אגב; כל זה כדי להקשות על הנפגע להתגונן.
כשאדם אומר דברי גנאי בגלוי, זו רק חצי צרה - השומעים יודעים שמדובר בדברי גנאי ושיש לקחת אותם בעירבון מוגבל. הצרה הגדולה יותר היא כשאדם אומר דברי גנאי בסתר, כבדיחה או כהערת-אגב לנושא אחר. במצב זה השומעים לא מודעים לכך שהם שמעו עכשיו דברי גנאי ולא מפעילים את מנגנוני הסינון השכליים שלהם, וכך הגנאי מחלחל פנימה:
עֵד בליעל = עד רשע, המעוניין לטפול האשמות שקר על הזולת;
יליץ = יעשה צחוק וליצנות, כמו
משלי ג34: "אִם לַלֵּצִים הוּא
יָלִיץ, [וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן חֵן
";
עד בליעל יליץ משפט = עד בליעל משתמש בליצנות כאמצעי להעביר את עדות השקר שלו; הוא מספר בדיחות שמהן משתמע, בדרך אגב, שהזולת אשם.
לדוגמה, נניח שאיש ציבור מסויים נחשד בעבירה, ונניח שאדם מסויים חושב שהוא אשם למרות שעדיין לא הורשע.
עד בליעל לא יסתפק באמירה הפשוטה "אני חושב שהוא אשם"; הוא יכתוב או יציג מערכון ובו קומיקאי המגלם את עורך הדין של אותו חשוד. המערכון יציג את עורך הדין בצורה נלעגת וישים בפיו טענות מגוחכות, וכך יגרום לצופים להרגיש שהטענות של ההגנה הן מגוחכות עוד לפני ששמעו את הטענות האמיתיות - "עד בליעל יליץ משפט
".
רשע
= הפוגע בזולת במזיד;
יבלע = יסתיר, יציג באופן מובלע;
אוון
= שקר או רוע;
ופי רשעים יבלע אוון = כשרשעים רוצים להגיד דברי גנאי, הם אינם אומרים אותם בצורה גלויה וישירה
שתאפשר לזולת להתגונן, אלא מבליעים אותה בתוך משפט אחר, כאילו שזו עובדה
ידועה וברורה שמציינים אותה רק בדרך אגב: "דברי האוון יאמר בבליעה, לבל ירגישו שעצם הכוונה על דבר האוון ההוא, כי יחשבו שלפי תומו ידבר
"
(מצודת דוד).
לדוגמה, נניח שעו"ד רשע חושב שכל האנשים השייכים לעדה מסויימת הם רמאים. אם הוא רשע, הוא לא יגיד את דעתו בגלוי, אבל כשיזדמן לו לייצג אחד מבני העדה, הוא יגיד בדרך אגב ש"למרות שמרשי שייך לעדה א-ב-ג, הוא אדם ישר".
לדוגמה נוספת, כשעיתונאי רשע רוצה להשמיץ את המפלגה היריבה, הוא לא יגיד בגלוי "לדעתי מפלגה א-ב-ג מושחתת" אלא יכתוב כתבה שלמה שמדברת על אדם מסויים שנחשד בשחיתות, ובתוכה יכתוב גם "אחת הראיות שהשופטים יצטרכו לקחת בחשבון היא קשריו של החשוד עם מפלגת א-ב-ג".
המאמר אינו מכוון לאנשי בליעל או לרשעים, הם ממילא לא יקשיבו; המאמר מכוון לאנשים שרואים את עצמם כאנשים טובים וכשרים. לאנשים כאלו אומר הפסוק: אל תתנהגו כמו רשעים בני בליעל! אם יש לכם ביקורת על אדם או על תנועה מסויימת, הציגו את דברי הביקורת שלכם בצורה גלויה וישירה, כך שהצד השני יוכל להגיב ולהתגונן. אל תמתחו ביקורת בדרך של ליצנות ובדיחה או בדרך של הבלעה כהערת אגב!
1.
יליץ = יעשה צחוק וליצנות;
לפי זה יש כאן רצף של שלושה פסוקים העוסקים בליצנות: הפסוק שלנו, הפסוק הבא,
משלי יט29: "נָכוֹנוּ
לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים
", והפסוק שאחריו,
משלי כ1: "לֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם
" - שגם הוא מביע רעיון דומה:
היין יעשה ממך צחוק.
2.
יליץ = ידבר בשפה מליצית, יפה וברורה, כמו ב
בראשית מב23: "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי
הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם
" = המתרגם;
איוב לג23: "אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ
מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ
";
חבקוק ב6: "הֲלוֹא אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ
וּמְלִיצָה חִידוֹת לוֹ
",
מָשָׁלי א6: "לְהָבִין מָשָׁל
וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם
",
משלי יד9: "אֱוִלִים
יָלִיץ אָשָׁם וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן
" - מליצה נרדפת למשל.
לפי זה, משמעות הפסוק היא: "עד בליעל מדבר
במשפט בשפה
מליצית, גבוהה ויפה, כדי להטעות את השופטים;
ופיו של העד
הרשע
מבלע ומסתיר
את
האוון והשקר שבדבריו"; ומטרת הפסוק היא, להזהיר את השופטים מפני עדים
רשעים, כי העדים הרשעים יודעים להסתיר היטב את השקר שבדבריהם, כעין עצתו של יהודה בן טבאי: "וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים
"
(משנה אבות א ח).
1. לפי המשמעות הפשוטה של המילים עֵד ו משפט, הפסוק מתייחס להתנהגותו של אדם העומד על דוכן העדים בבית המשפט. לפי זה הפסוק בא ללמד את השופטים, איך לזהות עדי שקר על-פי אופיים: עד שקר עושה צחוק מכל המשפט; השופטים ובעלי-הדין מתייחסים למשפט ברצינות, אבל העד צוחק על כולם, בעיניו זה רק משחק לא רציני, שמטרתו להרוויח כסף.
2. ולענ"ד הפסוק הוא כללי יותר, הוא מתייחס לכל אדם המדבר ו מעיד על הזולת, שהרי גם דעת הקהל היא מעין "בית משפט" שבו האנשים שופטים בדעתם את הזולת ומחליטים איך להתייחס אליו. לפי זה הפסוק בא להזהיר אנשים, שלא להתנהג בליצנות כמו אנשי בליעל (ראו "עצות").
3. ויש שפירשו: יליץ משפט = ידבר במידת הדין והמשפט, כלומר ידון לכף חובה; הפסוק בא לגנות את האנשים שמליצים משפט ומחפשים מעשים רעים אצל הזולת, וגם את האנשים שמבלעים אוון ומתעלמים ממעשים רעים של הזולת; שני הקצוות פסולים (רבי יונה).2. וכפי שפירשנו למעלה, התנהגות של פי רשעים יבלע אוון נמצאת גם מחוץ לבית המשפט.
3. ואפשר גם לפרש שהחצי השני מתאר שופטים רשעים, המסתירים את השקר והרשע שבדברי העד הבליעל. השופטים הרשעים אינם טורחים לגלות את האמת; למרות שהם יודעים שהעד עושה צחוק מהמשפט, הם בולעים את שקריו ומקבלים את טענותיו.