יש מפזר ונוסף עוד, וחושך מיושר אך למחסור

קוד: ביאור:משלי יא24 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יא24: "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר ":

יֵשׁ אדם שמפזר, ובכל זאת נוסף לו עוֹד; ולעומתו -

יֵשׁ אדם שחוסך, מונע את מה שיש לו ממטרות ישרות וראויות, ואינו נותן, וכתוצאה מכך יֵשׁ לו רק מחסור.

סגולות

הנה לכם חידה: יֵשׁ אדם שמפזר - ובכל זאת נוסף לו עוֹד; ויש אדם שחוסך ואינו מְפַזֵּר - ובכל זאת הדבר מביא לו רק מחסור. מי אלה?

שלמה המלך, כנראה, שאל את החידה הזאת במועצת החכמים. חכמים שונים הציעו פתרונות שונים לחידה, והתשובות סוכמו בפסוקים הבאים:

חכמי ישראל, בפירושיהם על הפסוק, הציעו פתרונות נוספים לחידה:


דקויות

יש -

1. המילה יש מציינת שהעובדה הנזכרת בפסוק - "מפזר ונוסף עוד, וחושך מיושר אך למחסור" - נכונה רק במקרים מסויימים, והפסוק הוא מעין חידה שמטרתה לעורר אותנו לברר באילו מקרים (וכמו שנאמר בהקדמת הספר,  משלי א6: "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם"; פירוט).

ישנם פסוקים נוספים המתחילים במילה יש, וגם הם נראים כמו חידה. האם גם שם ניתן למצוא את הפתרונות לחידה בפסוקים הבאים? נשאיר את השאלה לקוראים:

  • משלי יב18: "יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא" (פירוט)
  • משלי יג7: "יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב" (פירוט)
  • משלי יד12: "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת" (פירוט)
  • משלי טז25: "יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת" (פירוט)
  • משלי כ15: "יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת" (פירוט)
2. כמה מפרשים פירשו, שהפסוק מציג ניגוד בין " יש מפזר ונוסף עוד" (כלומר, לפעמים הפזרנות מועילה), לבין "וחושך מיושר אך למחסור" (כלומר, הקמצנות תמיד מזיקה). הכי טוב לשמור על איזון בין פזרנות לקמצנות (ראו שביל הזהב), אולם, אם יוצאים מאיזון, עדיף לצאת לכיוון הפזרנות:

"שתי מידות באדם: כילי וותרן. ושניהם אינם על צד היותר טוב, שאף הותרן אינו על צד היותר טוב, כי "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". אך במידת הוותרנות יש לפעמים שמפזר ונוסף עוד לו על ידי זה... אבל מי שהוא כילי ביותר, ואינו על היושר, הוא אינו [אלא] רק למחסור לעולם." (הגאון מווילנה, ודומה לזה מלבי"ם).  מחסכנות מוגזמת אפשר רק להפסיד, אולם מפזרנות מוגזמת אפשר לפעמים להרוויח, קהלת יא1: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ" (פירוט).

דוגמה לאדם שקיים פסוק זה בהידור רב היה הרב שלמה קרליבך. הוא פיזר את כל רווחיו לצדקה לכל מי שביקש, הוא אפילו לא בדק אם המקבל הוא ישר או רמאי (ראו בספר "הרבי מקרן הרחוב"). במחשבה ראשונה נראה שהדרך הזאת מזמינה רמאים ונצלנים, אבל במחשבה שניה, אולי דווקא ההיפך הוא הנכון - ייתכן שכאשר אדם מקבל צדקה, מעבר למה שהוא קיווה, זה משפיע עליו לטובה, גם אם הוא רמאי (לא ניסיתי...).

3. וע"פ כמה מחכמי החסידות, המילה "יש" היא ראשי תיבות " י ובל ש מיטה" - שתי המצוות המחייבות את האדם לפזר ולהפקיר את רכושו לכולם, ודווקא בזכות הפיזור הזה, הוא זוכה לברכה (ראו גם י בול ש ישית): "י"ש - מפזר ונוסף עוד; וחשך מי"שר - אך למחסור" (ראו ציטוט מתוך "פרי צדיק" ומתוך ליקוטי שפ"א לפרשת בהר, במאמר ברכת השבת והשביעית).

-

חשך (חסך) = לא נתן;  אולם לגבי הביטוי חושך מיושר, נחלקו המפרשים:

1. יושר = חסד, שהוא ישר בעיני ה' (דעת מקרא); חושך מיושר = מונע עצמו ממעשי חסד.

2. "מונע עצמו ממעשי חסד, מתוך תבונה" (אברהם גוטליב)- כנראה פירש יושר = מחשבה הגיונית, שכל ישר;

3. "מונע עצמו מללמד היושר לאנשים, הנה זה העניין הוא לו למחסור משלימותו" (רלב"ג

)- כנראה פירש יושר = אמת, חכמה.

4. "One spends what he has, and yet has more to spare; another sets his heart on what is none of his, and is a poor man still" (רונאלד קנוקס על ספר משלי)- כנראה פירש יושר = הגינות; חושך מיושר = מונע עצמו מהיות הגון, ושולח ידו בגניבה.

  • אולם, כל אלה אינן המשמעויות המקובלת של השורש ישר = מישורי, ללא מכשולים; ולפי כל אחד מהפירושים, היה ראוי לנסח את הפסוק אחרת, כגון: "וחושך מחסד", "וחושך משכל", "וחושך מאמת" וכו'.

5. "אבל מי שהוא כילי ביותר, ואינו על היושר, הוא אינו רק למחסור לעולם" (הגאון מווילנה, ודומה לזה מלבי"ם)- כנראה פירש יושר = איזון, דרך האמצע, שהרי הקו הישר אינו נוטה לימין או לשמאל.

ודומה לכך: "ואם ימנע מליתן ממנו אף הראוי, לא יהיה סיבה לקיום הדבר, כי אם להחסירו" (מצודות - כנראה פירש יושר = מה שראוי (לתת).

6. וייתכן שהמילה יושר מציינת את האדם המקבל: חושך מיושר = נמנע מלתת לאדם ישר (להבדיל מאדם בוגד וכפוי טובה, שאכן ראוי לחסוך ולא לתת לו).

7. וייתכן שהיה ראוי לקרוא "וְחוֹשֵׂךְ מִיֵּש" - מונע את מה שיש לו ואינו נותן; בניגוד ל"יֵשׁ מְפַזֵּר".

תגובות