קוד: ביאור:משלי יא24 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יא24: "יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד, וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר
":
יֵשׁ אדם שמפזר, ובכל זאת נוסף לו עוֹד; ולעומתו -
יֵשׁ אדם שחוסך, מונע את מה שיש לו ממטרות ישרות וראויות, ואינו נותן, וכתוצאה מכך יֵשׁ לו רק מחסור.
הנה לכם חידה: יֵשׁ אדם שמפזר - ובכל זאת נוסף לו עוֹד; ויש אדם שחוסך ואינו מְפַזֵּר - ובכל זאת הדבר מביא לו רק מחסור. מי אלה?
שלמה המלך, כנראה, שאל את החידה הזאת במועצת החכמים. חכמים שונים הציעו פתרונות שונים לחידה, והתשובות סוכמו בפסוקים הבאים:
נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא" - כשאדם מפזר ברכות ומברך את הזולת, הוא מרגיש טוב כמו אחרי סעודה דשנה (רק בלי הקלוריות...), ונוספת לו עוד שמחה; וכן כשאדם מפזר משקאות ומרוה את צמאונו של הזולת, הם אוהבים אותו ומתקרבים אליו והוא יכול להורות להם דברי תורה, ונוסף לו עוד כוח השפעה, כי רק מי ששבע ורוה יכול להקשיב לדברי חכמה. יש קשר הדדי בין קבלה ונתינה בתחום הגשמי ובתחום הרוחני: אדם שנותן לזולת ברכה רוחנית זוכה לדשן כלומר לשפע גשמי, ואדם שמרוה את הזולת בשפע גשמי יוכל גם להורות, להשפיע עליו שפע רוחני (פירוט).
מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר" - כשמנהיג חושך ומונע אוכל מהציבור - הציבור מקלל אותו וזה גורם לו אך למחסור; וכשמנהיג מפזר אוכל, מוכר ומשביר אותו לעם הארץ, הציבור מברך אותו ונוסף לו עוד כבוד (פירוט).
שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן, וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ" - כשאדם מפזר ומשתדל לעשות את העולם טוב יותר, כאילו משתדל לעשות את רצון עצמו, ונוסף לו עוד טוב; והמשתדל לעשות את העולם רע יותר, בסופו של דבר הרעה תגיע גם אליו (ע"פ הגר"א); כי בסופו של דבר, העולם הוא גם שלו, ואם העולם יהיה טוב/רע יותר, גם לו יהיה טוב/רע יותר. וכן מבחינה נפשית: אדם המפזר ומשתדל לעשות מעשים טובים, מבקש ומעורר בעצמו את הרצון לעשות טוב, ונוסף לו עוד טוב בנפשו; והמשתדל לעשות מעשים רעים, תבוא אליו תכונה נפשית של רוע (פירוט).
בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ הוּא יִפֹּל, וְכֶעָלֶה צַדִּיקִים יִפְרָחוּ" - אדם החושך יותר מדי, אינו נותן שום דבר, וכך צובר עושר גדול - הדבר עלול לגרום לו לבטוח בעושרו, ואם עושרו אובד הוא נופל ומתייאש, ויש לו רק מחסור; אך הצדיק, המפזר את רכושו לנזקקים, אינו בוטח בעושרו, הוא מתייחס אליו כמו עלה נידף ברוח, ולכן גם אם הוא מאבד את עושרו, הוא לא נופל אלא פורח ומשגשג מחדש, ונוסף לו עוד (פירוט).
עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב" - אדם החושך ומונע טוב מבני ביתו, אשתו וילדיו, עוכר ומקלקל את ביתו ומאבד את נחלתו, ונשאר לו רק מחסור; והוא יהיה עבד לאדם חכם לב, המנהל את ענייני משפחתו בחכמה (פירוט).
פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, וְלֹקֵחַ נְפָשׂוֹת חָכָם" - הצדיק מפזר ומשקיע בהצלת חיים, והחכם מפזר ומשקיע בהרחקת אנשים מסכנות; שניהם משקיעים בהון אנושי, שהוא ההון החשוב ביותר, ההולך ומתרבה ונוסף עוד (פירוט).
חכמי ישראל, בפירושיהם על הפסוק, הציעו פתרונות נוספים לחידה:
אמר רבי אבהו: אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שהוא מוסיף, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד... אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: אם ראית אדם שהוא מונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר: וחושך מיושר אך למחסור" (מדרש משלי על הפסוק). פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים: משלי כח27: "
נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר, וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת" (פירוט), משלי כב9: "
טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל" (פירוט), משלי יט17: "
מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל, וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" (פירוט).
כיון שיצא יעקב מבית אביו, לא הוציא בידו אלא מקלו... אמר הקב"ה ליצחק: 'כך עשה לך אברהם אביך?! לא נתן לך כל מה שהיה לו?!...' ושלמה צווח יש מפזר ונוסף עוד - שברכו הקב"ה... ראה כמה עשה אברהם ליצחק. ויצחק לא עשה כן ליעקב, אלא הוציאו ריקן; אמר לו הקדוש ברוך הוא 'חשכת מן המסכן הזה - למחסור לך, שנאמר וחשך מיושר אך למחסור... ומה היה לו? נסתלקה הימנו שכינה..." (אגדת בראשית פרק מו; תנחומא ויצא ג)
יש מפזר ונוסף עוד -
אם ראית דור שהתורה חביבה עליהם, הוי מפזר תורה להם. וחושך מיושר אך למחסור - אם ראית דור שהם מבקשים לתורה ואין אתה מלמדן, סוף שהתורה מתחסרת ממך, למה? שמתוך שאתה מלמד אתה לומד, שנאמר (בפסוק הבא): נפש ברכה תדושן, ומרוה גם הוא יורא" (מדרש משלי על הפסוק). "
בשעת מכנסין פזר, בשעת מפזרין כנס. בשעה שאתה רואה שהתורה חביבה על כל ישראל והכל שמחין, בה את תהי מפזר בה, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד; ובשעה שאתה רואה שהתורה משתכחת מישראל ואין הכל משגיחין עליה, את הוי מכנס בה, שנאמר עת לעשות לה'" (מדרש משלי ה).
יהודי לא צריך לחפש עניינים גדולים דווקא, אלא עבודתו צריכה להיות ללקט, לברר ולהעלות את ניצוצות הקדושה שנמצאים בענייני העולם.... היינו, שעל-ידי הפיזור והירידה מרוויח פרנסתו ברוחניות ופרנסתו בגשמיות..." (התקשרות 596 בהוצאת צעירי חב"ד).
יש -
1. המילה
יש מציינת שהעובדה הנזכרת בפסוק - "מפזר ונוסף עוד, וחושך מיושר אך למחסור" - נכונה רק במקרים מסויימים, והפסוק הוא מעין חידה שמטרתה לעורר אותנו לברר באילו מקרים (וכמו שנאמר בהקדמת הספר,
משלי א6: "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים
וְחִידֹתָם
";
פירוט).
ישנם פסוקים נוספים המתחילים במילה יש, וגם הם נראים כמו חידה. האם גם שם ניתן למצוא את הפתרונות לחידה בפסוקים הבאים? נשאיר את השאלה לקוראים:
יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא" (פירוט)
יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב" (פירוט)
יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת" (פירוט)
יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת" (פירוט)
יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים, וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת" (פירוט)
"שתי מידות באדם: כילי וותרן. ושניהם אינם על צד היותר
טוב, שאף הותרן אינו על צד היותר טוב, כי "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". אך
במידת הוותרנות
יש לפעמים
שמפזר ונוסף עוד לו על ידי זה... אבל מי שהוא כילי ביותר, ואינו על
היושר, הוא אינו [אלא]
רק למחסור לעולם.
"
(הגאון מווילנה, ודומה לזה
מלבי"ם).
מחסכנות מוגזמת אפשר רק להפסיד, אולם מפזרנות מוגזמת אפשר לפעמים להרוויח,
קהלת יא1: "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ
" (פירוט).
דוגמה לאדם שקיים פסוק זה בהידור רב היה הרב שלמה קרליבך. הוא פיזר את כל רווחיו לצדקה לכל מי שביקש, הוא אפילו לא בדק אם המקבל הוא ישר או רמאי (ראו בספר "הרבי מקרן הרחוב"). במחשבה ראשונה נראה שהדרך הזאת מזמינה רמאים ונצלנים, אבל במחשבה שניה, אולי דווקא ההיפך הוא הנכון - ייתכן שכאשר אדם מקבל צדקה, מעבר למה שהוא קיווה, זה משפיע עליו לטובה, גם אם הוא רמאי (לא ניסיתי...).
3. וע"פ כמה מחכמי החסידות, המילה "יש" היא ראשי תיבות "
י ובל
ש מיטה" - שתי המצוות המחייבות את האדם לפזר ולהפקיר את רכושו לכולם, ודווקא בזכות הפיזור הזה, הוא זוכה לברכה (ראו גם
י בול
ש ישית): "י"ש - מפזר ונוסף עוד; וחשך מי"שר - אך למחסור
"
(ראו ציטוט מתוך "פרי צדיק" ומתוך ליקוטי שפ"א לפרשת בהר, במאמר
ברכת השבת והשביעית).
-
חשך (חסך) = לא נתן; אולם לגבי הביטוי חושך מיושר, נחלקו המפרשים:
1. יושר = חסד, שהוא ישר בעיני ה' (דעת מקרא); חושך מיושר = מונע עצמו ממעשי חסד.2. "מונע עצמו ממעשי חסד, מתוך תבונה
"
(אברהם גוטליב)- כנראה פירש
יושר = מחשבה הגיונית, שכל ישר;
3. "מונע עצמו מללמד
היושר לאנשים, הנה זה העניין הוא לו למחסור משלימותו
"
(רלב"ג
4. "One spends what he has, and yet has more to spare; another sets his heart on what is none of his, and is a poor man still
"
(רונאלד קנוקס על
ספר משלי)- כנראה פירש
יושר = הגינות;
חושך מיושר = מונע עצמו מהיות הגון, ושולח ידו בגניבה.
5. "אבל מי שהוא כילי ביותר, ואינו על
היושר, הוא אינו רק
למחסור לעולם
"
(הגאון מווילנה, ודומה לזה
מלבי"ם)- כנראה פירש
יושר = איזון, דרך האמצע, שהרי הקו
הישר אינו נוטה לימין או לשמאל.
ודומה לכך: "ואם ימנע מליתן ממנו אף הראוי, לא יהיה סיבה לקיום הדבר, כי אם להחסירו
"
(מצודות
) - כנראה פירש
יושר = מה שראוי (לתת).
6. וייתכן שהמילה יושר מציינת את האדם המקבל: חושך מיושר = נמנע מלתת לאדם ישר (להבדיל מאדם בוגד וכפוי טובה, שאכן ראוי לחסוך ולא לתת לו).
7. וייתכן שהיה ראוי לקרוא "וְחוֹשֵׂךְ
מִיֵּש
" - מונע את מה שיש לו ואינו נותן; בניגוד ל"יֵשׁ מְפַזֵּר
".