בר וברכות

קוד: ביאור:משלי יא25 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי יא25: "נֶפֶשׁ בְּרָכָה תדֻשָּׁן, וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא".

נפש הנוהגת תמיד לברך אנשים אחרים ולאחל להם כל טוב, תהיה מדושנת -עונג, תזכה לשפע חומרי רב בעצמה;   

ואדם ה מרווה את צמאונם של אנשים אחרים ונותן להם לשתות, הוא יזכה גם להיות מורה, ללמד אותם ערכים רוחניים.

סגולות

דיבורים נעימים כלפי הזולת משפיעים לטובה גם על המדבר עצמו:

נפש ברכה = נפש שמברכת, אדם שמברך את הזולת ומאחל לו כל טוב;   תדושן = תזכה לשבוע, להרגיש טוב כמו אחרי סעודה דְשֵׁנָה (רק בלי הקלוריות...);

ומרוה = אדם שמרווה את צמאונו של הזולת ונותן לו לשתות לפי צרכו;   גם הוא יורא = הוא יוכל גם להורות, ללמד את הזולת את תורתו, כי רק מי ששבע ורוה יכול להקשיב לדברי חכמה.

יש קשר הדדי בין קבלה ונתינה בתחום הגשמי ובתחום הרוחני: אדם שנותן לזולת ברכה רוחנית זוכה לדשן כלומר לשפע גשמי, ואדם שמרוה את הזולת בשפע גשמי יוכל גם להורות, להשפיע עליו שפע רוחני.

דקויות

נפש ברכה תדושן -

1. אפשר לפרש את כל המשפט במשמעות גשמית: מי שמביא ברכה חומרית לזולת, יזכה גם הוא לדשן ושפע החומרי (רש"י, מצודות, דעת מקרא);

2. ואפשר לפרש את כל המשפט במשמעות רוחנית: מי שמברך את הבריות ומאחל להם כל טוב, יזכה גם הוא לשמוע מהם שמועות טובות שידשנו את עצמותיו, משלי טו30: "שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" (פירוט) (הגר"א).

ומרוה גם הוא יורא -

1. אפשר לפרש את כל המשפט במשמעות גשמית - מי ש מרוה את הזולת בשתיה, יזכה גם הוא ל יורֶא = יוֹרֶה = גשם המרוה את הקרקע, כלומר גם הוא יזכה לשתות. לפי זה, הפסוק כולו מדבר על "מידה כנגד מידה" - מי שמאכיל אחרים יאכל גם הוא, ומי שמשקה אחרים ישתה גם הוא (רש"י, רבי יונה, מצודות, הגר"א); והמסקנה היא, שכך צריך האדם להתייחס אל עצמו: לאחר שהוא מאכיל ומשקה אחרים ועוזר לנזקקים, הוא צריך להיטיב עם עצמו, להאכיל ולהשקות את עצמו, מידה כנגד מידה (ראו גומל נפשו איש חסד).

2. ואפשר לפרש את כל המשפט במשמעות רוחנית - מי שמרוה את הזולת בחכמה והוראה, יזכה גם הוא שיורו וילמדו אותו.

הקבלות

הביטויים בפסוק זה, כמו גם בפסוק הבא, מזכירים מאד אירועים מחיי אבותינו (ע"פ מטמונית למשפחות סופרים):  
  • הביטוי נפש ברכה נזכר ארבע פעמים, בצורות שונות, בפרשת ברכת יצחק לבניו (בראשית כז): פעמיים תברכך נפשי, ופעמיים תברכני נפשך. הביטוי "נפש ברכה" מתאים ליצחק - הוא האיש שנפשו בירכה את בניו; ואכן, יצחק ביקש מבניו שיביאו לו "מטעמים" וידשנו את נפשו, כדי לקיים נפש ברכה תדושן.
  • הביטוי מרוה לא נזכר בפירוש בפרשה, אולם מסופר שיעקב הרוה את אביו ביין, ומאוחר יותר נאמר שיעקב הורה תורה לבניו, בראשית מו28: "וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן"; לקיים ומרוה גם הוא יורא.

רק מי שמרוה את צמאונו הגשמי של הזולת יוכל להורות וללמד אותו, ולכן המורה החכמה דואגת לתנאים חומריים נאותים בבתי הספר (פרק ט).

תגובות