קוד: ביאור:משלי יא26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יא26: "מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר
".
מנהיג אשר במעשיו מונע בר (מזון) מהציבור - כל הלאום (הציבור) ייקוב (יקלל) אותו;
ומנהיג ש משביר, דואג שיהיה מזון בשווקים - תבוא ברכה לראשו, כל הציבור יברך אותו.
1. יש אנשים שחושבים, שתפקידו העיקרי של השלטון הוא להוביל את המדינה למימוש אידיאולוגיה רוחנית מסויימת. ספר משלי מזכיר, שיש תפקיד בסיסי יותר:
בר = תבואה למאכל; יקבוהו = יקללו אותו; לאום = עם, ציבור; הדגש על "לאום" מוכיח שהפסוק מדבר על איש-ציבור; מונע בר יקבוהו לאום = שלטון הגורם, במעשיו, שלציבור לא יהיה אוכל, "יזכה" שהציבור יקלל אותו - לא משנה עד כמה נעלה האידיאולוגיה הרוחנית של השלטון.
משביר = מנהל מערכת של מכירת מזון, כמו ב
בראשית מב6: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא
הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ...
";
וברכה לראש משביר = רק מנהיג הדואג לכך שיהיה אוכל למכירה, יזכה לברכת העם.
מנהיג כזה יוכל, בסופו של דבר, גם לחנך את הציבור לערכים רוחניים נעלים יותר, כפי שנאמר בסוף הפסוק הקודם,
משלי יא25: "וּמַרְוֶה - גַּם הוּא יוֹרֶא
": מי
שמרווה את צמאונו הגשמי של הזולת, יוכל
גם להורות וללמד אותו ערכים רוחניים (פירוט).
2. ויש שפירשו את הפסוק כמשל ל"האכלה" בחכמה: מי שנמנע מללמד אנשים תורה (למשל בטענה של
זכויות יוצרים)יזכה לקללה, ומי שמאפשר לכולם ללמוד יזכה לברכה: "כל מי שהוא
מונע ללמוד תורה בעולם הזה, עתידין מלאכי השרת לעתיד לבוא
לנקוב אותו ככברה. עולא אמר: אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו, שנאמר
מונע בר יקבוהו לאום
- אין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב יב): "נשקו בר פן יאנף", ואין יקוב
אלא קללה, שנאמר (ויקרא כד יא): "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל",
ואין לאום אלא עוברין, שנאמר (בראשית כה כג): "ולאום מלאום יאמץ".
וברכה לראש משביר - אמר רבי תנחומא: אם מלמד אדם תורה בעולם הזה, לעתיד לבוא עתידה להיות עטרה על ראשו, הה"ד (משלי ד ט): "עטרת תפארת תמגנך", ועוד:
וברכה לראש משביר
"
(מדרש משלי (בובר), ודומה לכך פירשו רש"י, מצודות והגאון מווילנה).
וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ"; ואכן, עשו, אחד משני ה"לאומים", קילל את יעקב לאחר שיעקב לקח ממנו את הברכה החומרית של יצחק, כמו שנאמר: מֹנֵעַ בָּר - יִקְּבֻהוּ לְאוֹם.
וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ". ואכן, יוסף זכה שאביו בירך את ראשו, בראשית מט26: "
בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו"; וגם משה בירך, דברים לג16: "
וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו". גם בהגות היהודית המאוחרת יותר, מסמל שבט יוסף את החומריות - "משיח בן יוסף" הוא המנהיג הדואג לצרכים החומריים של עם ישראל, ולכן זוכה לברכה והצלחה, כמו שנאמר: וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר.
ישנם פסוקים רבים המשווים בין מנהיג לבין רועה צאן - שתפקידו העיקרי הוא לדאוג לרווחתן החומרית של הכבשים; ראו
משלי י21: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים
" (פירוט).
פסוק נוסף רומז, שהשלטון נמדד לפי השינוי בגודל האוכלוסיה,
משלי יד28: "בְּרָב עָם - הַדְרַת מֶלֶךְ, וּבְאֶפֶס לְאֹם - מְחִתַּת רָזוֹן
" (פירוט).
לעומת זאת, ישנם פסוקים המלמדים שתפקידו העיקרי של השלטון הוא לעשות משפט ומלחמות (פירוט); לפי זה, הפסוק שלנו לא בא ללמד שהאוכל הוא תפקידו העיקרי של השלטון, אלא שהשלטון צריך לספק אוכל לציבור על-מנת שיברכו אותו ויאפשרו לו למלא את תפקידיו העיקריים ללא הפרעה.