תפקידיו של השלטון - משפט וחסד

קוד: כיסא מלך בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל (שאלה: יעל)

אל: סגלות משלי

האם השלטון במדינה צריך להסתפק בשמירה על המסגרת של המדינה - בטחון חוץ ופנים ומערכת המשפט? או שמא השלטון צריך לעסוק גם בתיקונים חברתיים ובעזרה לנזקקים?

לפני שעונים לשאלה זו, יש לברר מהו בכלל מקור הסמכות של השלטון? איך ייתכן שלאדם אחד יש סמכות לכפות את דעתו על אדם אחר, ולהכריח אותו (למשל) לשלם מיסים או להתגייס לצבא?

דיון מקיף בשאלה זו יכול למלא ספרים שלמים. במאמר זה נציין רק שעל-פי התורה, כדי שלשלטון תהיה סמכות, הוא צריך לקבל הסכמה מהעם שעליו הוא אמור לשלוט, וגם הסכמה מה', כמו שנאמר (דברים יז14-15): "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי - שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא"; העם צריך להסכים לוותר על חירותו ולשים עליו מלך, והמלך צריך להיות מלך שה' בחר בו.

הסכמה משותפת כזאת ניתנה, לראשונה בתולדות עם ישראל, בתקופת שמואל הנביא - עם ישראל רצה מלך, וה' מתח ביקורת על בקשה זו אך לבסוף הסכים ומינה את שאול (שמואל א, פרקים ח-יב).

בני ישראל באותו זמן הגדירו במדוייק את המטרה שלשמה הם מוכנים לוותר על חירותם (שמואל א ח20): "וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם, וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ, וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ", כלומר, הם מוכנים לוותר על חירותם רק כדי לקבל מערכת-משפט מתוקנת ולנצח במלחמות - לא לשום מטרה אחרת; ולכן, גם אם יש מלך, הסמכות שלו היא מוגבלת לעניינים אלה: "שאין ממליכין מלך תחילה, אלא לעשות משפט ומלחמה: שנאמר " ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו, ונלחם את מלחמותינו "" (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות ד, סוף הפרק).

ספר משלי נכתב רק שני דורות אחרי שמואל, כאשר סמכויותיו של המלך עדיין נקבעו על-פי הסכמת העם מימי שמואל, ולפי ספר משלי, המלך צריך גם לעשות חסד:

משלי כ28: "חֶסֶד וֶאֱמֶת יִצְּרוּ מֶלֶךְ, וְסָעַד בַּחֶסֶד כִּסְאוֹ" (פירוט).

איך זה מסתדר? איך ייתכן ששלמה ייעץ למלך לחרוג מתפקידו ולעסוק גם במעשי חסד? והרי העם לא הסכים לוותר על חירותו כדי שהמלך יוכל לעשות חסד?!

נראה לי שמילת המפתח כאן היא וסעד = תמך וסייע; וסעד בחסד כסאו = מעשי החסד שעושה השלטון עוזרים לו לשמור על יציבות השלטון, וגם עוזרים לו למלא את תפקידו העיקרי:

1. מעשי חסד, שהשלטון עושה עם השכבות החלשות, מגדילים את ההזדהות שלהן עם המדינה, ומקטינים את המוטיבציה שלהן לעורר מהומות.  כך נאמר גם ב משלי יא26: "מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר" - כשהמלך גורם במעשיו לכך שלציבור אין אוכל, הציבור מקלל אותו, וקללה היא התחלה של מהומות; וכשהמלך גורם שיהיה אוכל, הציבור מברך אותו (פירוט). כך קל יותר לשלטון למלא את תפקידו הראשון - שמירה על הביטחון.

2. מעשי חסד מצמצמים את הפערים הכלכליים. פערים כלכליים עלולים לגרום אי צדק בכך שהם מעודדים גזל (פירוט), ובכך שהם יוצרים עיוותים משפטיים כתוצאה מייצוג משפטי לא שוויוני. מעשי חסד מצמצמים את הפערים ומקטינים את הסיכוי לאי-צדק, וכך קל יותר לשלטון למלא את תפקידו השני - לדאוג שכל האזרחים יזכו למשפט צדק.

בשתי הדרכים הללו, החסד סועד ומסייע לשלטון לבצע את תפקידיו: כשהשלטון מוציא כסף על חסד, הוא צריך להוציא פחות כסף על משטרה ובתי משפט.

3. וייתכן שהמילים ושפטנו מלכנו ונלחם את מלחמותינו מתייחסות רק לפעולות שהמלך עושה בכפיה, פעולות הדורשות הטלת מיסים וגיוס חובה; אך המלך יכול לעשות חסד גם בלא כפיה, למשל, לארגן מפעלי חסד התנדבותיים כלל-ארציים. ייתכן שעל פעולות מסוג זה אמר החכם וסעד בחסד כסאו.