עוני מעודד גזל

קוד: ביאור:משלי כב22 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל, יעל

אל: סגלות משלי

משלי כב22: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר"

אל תנצל את חולשתו של הדל כדי לגזול אותו, ואל תנצל את שפלותו של העני כדי לדכא אותו (לפגוע בו) בשער בית המשפט -

עצות

1. עוני לא מצדיק גזל

אדם המעוניין לגזול, חושב שעדיף לגזול מאדם דל (חלש), כי הוא לא יכול להתנגד ולריב עמו; אולם הכתוב מזהיר אותו, שה' בכבודו ובעצמו יריב את ריבם של הדלים.

גם מיסים, המוטלים באופן לא-שיוויוני, נחשבים לגזל ( רמב"ם הלכות גזילה ה יד). המלך עלול לחשוב, שכדאי לו לתת הקלות במס לעשירים, שהרי העשירים עלולים לברוח מהארץ אם המיסים יהיו גבוהים מדי, ובמקביל להכביד את נטל המס על עניים, שאין להם לאן לברוח. החישוב הכלכלי הזה לא יעבוד, "כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש".

2. עוני מעודד גזל

טענה ידועה נגד דמי-אבטלה היא "דמי-אבטלה פוגעים במוטיבציה של העניים לצאת לעבודה". מוטיבציה לעבוד היא אכן חשובה, אך היא אינה היחידה; יש עוד סוגים של מוטיבציה, למשל - מוטיבציה לנהוג ביושר.

ישנם עובדים, במיוחד עובדי קבלן, שחברת כוח-האדם המעסיקה אותם שוללת את זכויותיהם החוקיות (ראו למשל את כתבת התחקיר זהב לבן, עבודה שחורה, על עובדי-הקבלן במפעלי ים המלח). במקרים רבים, עובדים כאלה חוששים להתלונן, משתי סיבות:

• אם יתלוננו - יפוטרו, ולא תהיה להם פרנסה;
• אם יתלוננו - יהיה להם קשה למצוא אוזן קשבת אצל השופט, כי השופט שייך למעמד אחר - הוא עצמו נהנה משירותיהם של עובדי-קבלן זולים, העובדים כמנקים ומאבטחים בבית-המשפט או אפילו בביתו הפרטי, ולכן יהיה לו קל יותר להזדהות עם המעסיקים.

הדלוּת החומרית של העניים מגדילה את המוטיבציה של העשירים לשדוד אותם; בעיה זו הייתה קיימת כבר בימי התנ"ך:

משלי כב22: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ"

יש הבדל בין דל לבין עני:

• דל  = אדם חלש מבחינה חומרית,
• עני = אדם שמעמדו החברתי נמוך.

ושני המצבים מזמינים צרות:

• אדם דל וחלש מבחינה חומרית, אינו יכול לעמוד במאבק משפטי ממושך, אינו יכול להיעדר מהעבודה ואינו יכול לשכור עו"ד - והדבר עלול לפתות אנשים עשירים יותר לגזול אותו, כי דל הוא.
• אדם עני ובעל מעמד חברתי נמוך, אינו מתמצא בנבכי מערכת המשפט, אין לו "קשרים" במערכת - והדבר עלול לפתות אנשים "מקושרים" יותר להטות את דינו בשער (= מקום המשפט).

על שניהם אומר החכם "כי ה' יריב ריבם, וקבע את קובעיהם נפש" - אם הם עצמם חלשים מכדי להגן על זכויותיהם, ה' יעשה זאת; ה' ידאג שהאנשים הגוזלים מהם יבואו על עונשם (פירוט).

אך לענייננו, אנו למדים מכאן, שהעוני והדלוּת נותנים לעשירים מוטיבציה לגזול ולעשוק, ופוגעים במוטיבציה של העשירים לנהוג ביושר.

מה כל זה קשור לדמי האבטלה? - דמי האבטלה מרככים את קשיי העוני והדלות - הם מקטינים את התלות של העובדים במעבידים, ונותנים להם "מרווח נשימה", כך שגם אם יפוטרו - לא יגוועו ברעב; כך יש יותר סיכוי שיעזו לתבוע את זכויותיהם בבית המשפט, וכתוצאה מכך, המוטיבציה של המעסיקים לנהוג ביושר ולשלם את שכרם בזמן גדֵלה.

המדינה חייבת לאכוף את החוק ולדאוג שכל עובד יקבל את שכרו. כדי לקיים חובה זו, אפשר לשלוח בלשים ושוטרי חרש לכל המפעלים, אבל ייתכן שיהיה יותר זול ויעיל לתת דמי אבטלה למובטלים, כך שהם עצמם יוכלו לשמש כ"שוטרים" ולתבוע את המעסיקים שעשקו אותם.

עד כמה שידוע לי, הכלכלנים בימינו עדיין לא שמעו על "מוטיבציה לנהוג ביושר", עדיין אין נוסחה כלכלית שמתייחסת לגורם זה; אך כפי שלמדנו מספר משלי, הגורם הזה חשוב ומשמעותי לא פחות מאשר ה"מוטיבציה לצאת לעבוד".

3. לא לגזול מצוות

מה משותף לאנשים הבאים?

• איש שגילה לא מזמן את מצוות התפילין, ועכשיו הוא בא לבית-הכנסת עם תפילין גם בחול-המועד, וסופג גערה: "היום אסור!";
• בחורה שיצרה מתגבר עליה (או שיצרו של החבר מתגבר עליה...), והיא הולכת לטבול במקווה כדי שלפחות לא יעברו על איסור נידה, ונאלצת להתעמת עם הבלנית;
• אדם שיש לו בעיות רוחניות רבות, ובזמן התפילה - כשמגיעים ל"נפילת אפיים" - הוא שם את ראשו על ידיו ושופך את ליבו לפני ה' במשך זמן רב, עד שהוא מרגיש מרפק שננעץ בו ואומר "קום, אסור לישון בבית הכנסת, זה לא מכובד!";

כל אותם אנשים הם עניים - לא בחומר אלא בתורה ובמצוות; הם לא יודעים הרבה תורה ואין להם הרבה מצוות, ולכן הם דבקים במעט המצוות שיש להם.

חז"ל כבר הכירו ב"עוני" מסוג זה, למשל:

• על הפסוק (שמות כג6) "לא תטה משפט אביונך בריבו" פירשו "אביון הוא במצות" (מכילתא שם; ו מלבי"ם הסביר מדוע פירשו חז"ל כך),
• "מאי עניות? - עניות דתורה" (תלמוד בבלי קידושין מט.)
• וכן בפירושם על הפסוק לועג לרש חירף עושהו.

לפי זה אפשר לדרוש פסוק במשלי:

משלי כב22-23: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ".

פשוטו של מקרא מדבר על עוני חומרי. אך על-דרך הדרש, ייתכן שהפסוק מדבר גם על עוני רוחני, ומוחה נגד "דתיים ותיקים" המתנשאים על-פני "הדתיים החדשים", ומנסים לגזול מהם את מעט המצוות שיש בידם. בדרך-כלל הדבר נעשה מתוך כוונה טובה:

• מתוך קנאה לכבודו של המועד או לאחידות המנהגים - מנסים למנוע ממתפללים חדשים להניח תפילין בחול המועד;
• מתוך הקפדה על צניעות וקדושה - מנסים למנוע מנשים פנויות לטבול במקווה;
• מתוך שמירה על כבוד בית הכנסת - מעירים כל אדם שחושדים בו שאולי הוא ישן;

אולם, גם כוונות טובות אלו יש לממש בדרכים טובות - לא בכפיה או בצעקות, ולא ע"י גזל של מצוות.

כשפוגשים אדם שהוא עני בתורה ובמצוות - צריך לעשות אותו עשיר, ולעזור לו לקיים מצוות נוספות, ולא לגזול ממנו את מעט המצוות שהוא כבר מקיים!