יש לי חברה כבת 50 או 60, שגרה ביפו, בבית שחציו שייך לערבים. מדובר באישה עם מוגבלות מסויימת, ענייה, וללא תמיכה משפחתית.
השכנים הערבים שלה גזלו ממנה חשמל, השתלטו על שטח ששייך לה, הרעישו, ואף אחד מהם הכה אותה באכזריות. המשטרה מפחדת להתערב, ואין אף ארגון רווחה שעוזר לה.
לפני כמה שבועות שמעתי שאותו בחור שהכה אותה נהרג בתאונת דרכים.
אבל, אני חושבת שזה היה התפקיד שלנו לעזור לה, ולא להתפלל רק שה' יציל אותה. אם אנו נלחמים בחירוף-נפש על הקרקעות במדינה, לא נלחם באותו עוז על זכויותיהם של החלשים?