גם עוני נפשי מעודד זלזול בנפש

מאת: יעל

אל:

אני חושבת שההבדל בין דל לעני הוא שדל- עני חומרית, ודווקא ממנו יש נטייה לגזול, כי הוא חלש יותר: "אַל-תִּגְזָל-דָּל".
ועני- הוא אדם שעני רוחנית או נפשית, ואותו יש נטייה טבעית לדכא:"וְאַל-תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר".

לגבי הדלות החומרית, היתה התייחסות יפה של אראל.

לגבי העוני הנפשי אני רוצה להעלות שני הבטים:

הראשון הוא לגבי אנשים שכשאר הם נחשפים לבעיות של אדם מסויים, הם מרגישים גאווה ובמקום לעזור לו הם מתרחקים ממנו, מרכלים עליו, ומתעלמים ממצוקתו במופגן ובכך מדכאים אותו עוד יותר.
והאנשים האלה יכולים להרגיש עם עצמם צדיקים, כי הם נותנים צדקה חומרית לדלים. לכן חשוב להסתכל על שני החלקים של הפסוק יחד, ולשים-לב ולא לנקות את המצפון רק בכסף.

וההיבט השני קשור יותר לדלות רוחנית. היום יש אנשים שהיו רוצים לקיים מצוות, אבל קשה להם לעשות זאת באופן מלא עם כל ההחמרות שהצטברו במהלך ההיסטוריה. אותם אנשים היו שומרים יותר מצוות, אם היו מלמדים אותם מה העיקר ומה התווסף. אבל חלק מהרבנים בימינו עדיין דוגלים בגישה של "הלעיטהו לרשע וימות", ובמקום לעודד את החלשים, הם מרחיקים אותם מהתורה עוד יותר, ומעדיפים לחזק את החזקים.