קוד: לכל נצרך לפי צרכיו בתנ"ך
סוג: הבדל
מאת: אראל
אל:
עוני הוא מצב קשה, אני לא מאחל לאף אחד מהקוראים להגיע למצב הזה. אך המצב קיים, והתנ"ך מלמד אותנו איך להתייחס למצב זה. אחד הדברים החשובים שניתן ללמוד מלשון המקרא הוא, שצריך להבחין בין נזקקים שונים, ולהתייחס לכל אחד לפי מצבו המיוחד. בלשון המקרא יש ביטויים וכינויים שונים לאנשים נזקקים, ולכל אחד מהם יש משמעות מיוחדת [ע"פ הגר"א ומלבי"ם]:
1. הכינויים "רש" ו"דל" מציינים מצב כלכלי:
רשהוא אדם שנולד בלי כלום (כמו שנאמר בשמ"ב יג 3: "
ולרש אין כל"), ונמצא על סף רעב (כמו שכתוב במשלי ל 9: "
פן איוורש וגנבתי")
דלהוא אדם שנתדלדל וירד מנכסיו, או אדם חלש וחולה.
2. והכינויים "אביון" ו"עני" מציינים מצב נפשי:
אביוןהוא אדם שרוב זמנו עובר במחשבות על מה שהוא רוצה (אובה) ואין לו (בדרך-כלל זהו אדם שאינו מסוגל לעבוד ולהרוויח כסף ולכן אינו מסוגל להשיג את מה שהוא רוצה).
עניהוא אדם שנאלץ להתנהג בענווה ובשפלות, בדרך-כלל כתוצאה מכך שמעמדו הכלכלי והחברתי נמוך מן הממוצע.
כמה פסוקים מלמדים על היחס המיוחד שיש להתייחס לכל נזקק:
נסיים בתפילה, שייתן ה' לכולנו את כל צרכינו, ולא נזדקק למתנת בשר ודם ולא להלוואתם.