מס עיזבון - לא על שדה נחלת אבות

קוד: ביאור:משלי כג10 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כג10: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא"

אל תסיג (תזיז לאחור) את סימן ה גבול הקיים מעולם בין הנחלה שלך לנחלה של שכנך, כדי להרחיב את השטח שלך;    אפילו אם שכנך נפטר, וילדיו שירשו אותו הם קטנים וחלשים, ואינם יכולים לשמור על השדה ולעבד אותו, אל תעז לבוא ולפלוש לשדה של אותם יתומים -

הקבלות

איסור הסגת גבול נזכר כבר בתורה, דברים יט14: "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ".

הפסוק שלנו מתייחס למקרה מיוחד, שבו אדם נפטר והניח ילדים יתומים קטנים, שאינם יכולים לעבד את השדה ולשמור עליו. במקרה זה, השכנים עלולים לחשוב שמותר להם להסיג את הגבול, בשם היעילות הכלכלית - "במקום להשאיר את השדה שומם, אני יכול לספח אותו לנחלה שלי".

אולם הפסוק מלמד, שהשיקול הכלכלי הזה אינו רלוונטי, כי הגבול בין השדות הוא גבול עולם. עולם בלשון המקרא הוא נצח או זמן ארוך מאד, בעבר או בעתיד. לפי זה, גבול עולם הוא גבול שנקבע לפני זמן רב, כשה' חילק את העולם לעמים ולמשפחות (פירוט), ויש לו מעמד קבוע ונצחי, מעל לכל שיקול כלכלי.

מסקנה נוספת מהפסוק היא, שאין להטיל מס-עיזבון על שדה נחלת אבות, ומאותה סיבה: השדה אינו סתם "רכוש" בעל משמעות כלכלית, אלא הוא החיבור של האדם אל הארץ. על-פי התנ"ך, יש חשיבות רבה לקשר שבין האדם לבין הקרקע שלו ושל משפחתו. ולכן, גם כאשר אדם נפטר, אסור להסיג (להזיז לאחור) את הגבול של הקרקע שלו, ולקחת חלק מהשדה שירשו צאצאיו היתומים.

-

הפסוק שלנו מדבר על הסגת גבול של יתומים. פסוק נוסף מדבר על הסגת כל גבול שהתקבל והוסכם בדורות הקודמים, כגון גבול בינלאומי, משלי כב28: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ" (פירוט).