קוד: ביאור:דברים לב8 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים לב8: "
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם - יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים, לְמִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל.
"
כשה', האל
עליון , חילק את הארץ ונתן לכל
הגויים את
נחלותיהם , כשהוא
הפריד את
בני-האדם לעמים שונים לאחר פרשת מגדל בבל - הוא
הציב את
גבולות העמים כך שתישאר ארץ פנויה בהתאם
למספרם של
בני ישראל .
הפסוק מופיע בנאומו האחרון של
משה, שבו הוא מוכיח את בני ישראל על כפיות-הטובה שלהם כלפי ה'.
חציו הראשון
, בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם , מתייחס לדור הפלגה - דור מגדל בבל, שבו ה' הפריד את בני האדם לעמים, פיזר אותם בכל העולם, ונתן לכל אחד מהם את נחלתו.
חציו השני,
יצב גבולות עמים למספר בני ישראל , לא לגמרי ברור. הוצעו לו כמה פירושים שונים:
1. ה'
ייצב וקיים, את גבולות הגויים, ולא השמיד אותם למרות שחטאו לו בבניית מגדל בבל, כי רצה לחכות עד שייצאו מהם בני ישראל: "
בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקב"ה למכעיסיו את חלק נחלתם, הציפם ושטפם;
בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור הפלגה, היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא
יצב גבולות עמים - קיימם ולא אבדם,
למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידין לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים הציב גבולות עמים שבעים לשון
"
(רש"י, וכן ספורנו ועוד) ; ו
שד"ל הסביר את חשיבות המספר 70.
2. כמה חוקרים הסתמכו על תרגום השבעים, ועל מגילה שנמצאה בקומראן, שלפיהם נוסח הפסוק הוא "יצב גבולות עמים למספר בני אל"; אם נפרש ש"בני אל" הם בני ישראל (כמו
בפסוקים רבים בתנ"ך), אז אין הבדל משמעותי בין הנוסחים; אך אם נפרש ש"בני אל" הם כוחות טבע או כוחות רוחניים כלשהם, ייתכן שמשמעות הפסוק היא, שה' חילק את העמים בין המלאכים - לכל עם מינה מלאך שאחראי עליו (והוא ה"שר" של אותו העם, שנזכר בדברי חז"ל), ורק לעם ישראל לא מינה שום שר, אלא הנהיג אותם לבדו. פירוש דומה נזכר בדברי ראב"ע: "
שאל
"
(אבן עזרא) . וכתב רמב"ן על דברים אלה: "
אביך
- רמז למבינים, וכן
זקניך
- והטעם, כמו שאמר (לעיל ד יט)
אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו'
, כי לכל חלק במטה חלק למעלה. וטעם
למספר בני ישראל
- כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד
כי חלק ה' עמו
- וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר
הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם
, שנפל ממעלתו באולתו. וזה טעם
אביך קנך
, כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש כמעשה האב עם הבןודברי פי חכם חן. ואם כן יהיה פירוש
"
(רמב"ן) .
זכר ימות עולם
- שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה, כמו שיאמר
בהנחל עליון גוים
וגו'.
בינו שנות דר ודר
- שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר
ימצאהו בארץ מדבר
וגו'
יצב גבולות עמים... כי חלק ה' עמו"; היה מתאים יותר לכתוב מילה המדגישה את הניגוד בין העמים לבין ישראל, למשל - "יצב גבולות עמים... אך חלק ה' עמו"
3. לכן נראים לי ביותר פירושי רשב"ם וחזקוני, שכאשר ה' הפריד את הגויים וחילק להם נחלות - הוא דאג "לשמור מקום" לעם ישראל.
כי חלק ה' עמו - עם ישראל הוא חלקו של ה' בעולם, הוא מייצג את ה', ולכן ה' השגיח עליהם באופן מיוחד, ועוד לפני שהם נוצרו - הוא דאג להכין להם נחלה (דוגמה לזה ניתן לראות גם בימינו: כשאדם שומר מקום לאדם אחר, למשל באוטובוס או בהרצאה, זה מראה שהוא חושב עליו ודואג לו).
בבראשית פרק י, הפרק המתאר את הפרדת בני האדם לעמים (מסתיים במילים: "
ומאלה
נפרדו הגוים בארץ אחר המבול
"), יש פסוק אחד המתאר "גבולות עמים" (י 19): "
ויהי
גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד-עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד-לשׁע
"; לכן מסתבר, שהמילים "בהפרידו בני אדם - יצב גבולות עמים" מתייחסות לאותם עמים - עמי כנען, שה' הציב את גבולם כך שיספיק למספרם של בני ישראל. המדרש אף מציין את העובדה, שכנען יחד עם 11 בניו הם 12 - כמספר בני ישראל.
(פירוש דומה כתב רמב"ן על בראשית י15: "
ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר (דברים לב ח)
בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל
, אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד. ועוד אבאר בעזרת האל יתעלה (דברים ב כג))
".