כשה' חילק את העולם בין העמים, הוא דאג שיישאר מקום לעם ישראל

קוד: ביאור:דברים לב8 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ביומו האחרון, הוכיח משה את בני ישראל על כפיות-הטובה שלהם כלפי ה', ואמר להם (דברים לב 6-9): " הַ  לה' תִּגְמְלוּ-זֹאת--  עַם נָבָל וְלֹא חָכָם?! הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ,  הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ! זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר;  שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;  יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים,  לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל .  כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ; יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ ".

הביטוי " בהנחל עליון גויים, בהפרידו בני אדם " מתייחס, בוודאי, לדור הפלגה - דור מגדל בבל, שבו ה' הפריד את בני האדם לעמים, פיזר אותם בכל העולם,   ונתן לכל אחד מהם את נחלתו.

הביטוי הבא - " יצב גבולות עמים, למספר בני ישראל " הוא פחות ברור, וכמה פירושים שונים הוצעו לו:

1. ע"פ רש"י, ספורנו ועוד, הכוונה היא, שה' ייצב וקיים את גבולות הגויים, ולא השמיד אותם למרות שחטאו לו בבניית מגדל בבל, כי רצה לחכות עד שייצאו מהם בני ישראל: " בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתן הציפן ושטפם: בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור הפלגה היה בידו להעבירם מן העולם ולא עשה כן, אלא יצב גבולות עמים קיימם ולא אבדם: למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל שעתידים לצאת מבני שם, ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון: כי חלק ה' עמו - למה כל זאת, לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת. ומי הוא חלקו, עמו. ומי הוא עמו יעקב חבל נחלתו... והוא ובניו היו לו לנחלה, ולא ישמעאל בן אברהם, ולא עשו בן של יצחק " (רש"י) ; שד"ל הסביר את חשיבות המספר 70.

2. כמה חוקרים הסתמכו על תרגום השבעים, ועל מגילה שנמצאה בקומראן, שלפיהם נוסח הפסוק הוא "יצב גבולות עמים למספר בני אל"; אם נפרש ש"בני אל" הם בני ישראל (כמו בפסוקים רבים בתנ"ך), אז אין הבדל משמעותי בין הנוסחים; אך אם נפרש ש"בני אל" הם כוחות טבע או כוחות רוחניים כלשהם, ייתכן שמשמעות הפסוק היא, שה' חילק את העמים בין המלאכים - לכל עם מינה מלאך שאחראי עליו (והוא ה"שר" של אותו העם, שנזכר בדברי חז"ל), ורק לעם ישראל לא מינה שום שר, אלא הנהיג אותם לבדו. פירוש דומה נזכר בדברי ראב"ע: " שאל אביך - רמז למבינים, וכן זקניך - והטעם, כמו שאמר (לעיל ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' , כי לכל חלק במטה חלק למעלה. וטעם למספר בני ישראל - כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והוא סוד גדול, והעד כי חלק ה' עמו - וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי, על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם , שנפל ממעלתו באולתו. וזה טעם אביך קנך , כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש כמעשה האב עם הבן " (אבן עזרא) . וכתב רמב"ן על דברים אלה: " ודברי פי חכם חן. ואם כן יהיה פירוש זכר ימות עולם - שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה, כמו שיאמר בהנחל עליון גוים וגו'. בינו שנות דר ודר - שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם כאשר יספר ימצאהו בארץ מדבר וגו' " (רמב"ן) .

3. לכן נראים לי ביותר פירושי רשב"ם וחזקוני, שכאשר ה' הפריד את הגויים וחילק להם נחלות - הוא דאג "לשמור מקום" לעם ישראל.  " כי חלק ה' עמו " - עם ישראל הוא חלקו של ה' בעולם, הוא מייצג את ה', ולכן ה' השגיח עליהם באופן מיוחד, ועוד לפני שהם נוצרו - הוא דאג להכין להם נחלה (דוגמה לזה ניתן לראות גם בימינו: כשאדם שומר מקום לאדם אחר, למשל באוטובוס או בהרצאה, זה מראה שהוא חושב עליו ודואג לו).

בבראשית פרק י, הפרק שמתאר את הפרדת בני האדם לעמים (מסתיים במילים: " ומאלה נפרדו הגוים בארץ אחר המבול "), יש פסוק אחד שמתאר "גבולות עמים" (י 19): " ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד-עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד-לשׁע "; לכן מסתבר, שהמילים "בהפרידו בני אדם - יצב גבולות עמים"  מתייחסות לאותם עמים - עמי כנען, שה' הציב את גבולם כך שיספיק למספרם של בני ישראל (המדרש מציין גם את העובדה, שכנען יחד עם 11 בניו הם 12 - כמספר בני ישראל).

(פירוש דומה כתב רמב"ן על בראשית י15: " ודע כי ארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל , אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד. ועוד אבאר בעזרת האל יתעלה (דברים ב כג) ) ".

תגובות