הענוה של ה'

קוד: הענוה של ה' בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אראל

אל:

גדולתו של ה' מתבטאת דווקא בכך שהוא עוזר לחלשים ביותר.

כשבני ישראל חלשים ועשוקים, ה' עוזר להם, כמו שנאמר על תקופת גלות בבל, ירמיהו נ33-34: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם. גֹּאֲלָם חָזָק, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ; רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם, לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל".

מצד שני, כשבני ישראל חזקים, הכתוב מדגיש דווקא את העובדה שה' עוזר לחלשים בחברה - הגר היתום והאלמנה. כך היה בימי משה, דברים י17-18: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה, וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה".

כך היה בימי דוד המלך, תהלים סח5-6: "שִׁירוּ לֵאלֹהִים, זַמְּרוּ שְׁמוֹ; סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ, וְעִלְזוּ לְפָנָיו. אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת, אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ", תהלים קמו9: "ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים, יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד, וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת".

וכך היה גם בימי שלמה המלך, משלי כב22-23: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם, וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" (פירוט), וכן משלי כג10-11: "אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא. כִּי גֹאֲלָם חָזָק, הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ" (פירוט)

ובימי ישעיהו הנביא, ישעיהו נז15: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".

מה ניתן להסיק מכל זה? האם המסקנה היא שעדיף להיות חלשים, כדי לזכות בעזרת ה'? - לא בהכרח. לדעתי המסקנה העיקרית היא שצריך להתייחס בכבוד לחלשים, לא לזלזל בהם בגלל חולשתם; לא להתייחס אליהם כאל "יתושים" או כאל "אבק", לא לחשוב שאנחנו יכולים "לכסח" או "למחוק" אותם.  אם נשתמש בכוח רב מדי, וה' יחליט שהגזמנו, ייתכן שה' בעצמו יתערב לטובתם, ואז כל הכוח שלנו לא יעזור.

ראו:

[נכתב בקרית חיים המופגזת, כה תמוז ה'תשס"ו]

תגובות