קוד: ביאור:משלי טו17 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי טו17: "טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם, מִשּׁוֹר אָבׁוּס וְשִׂנְאָה בׁוֹ
".
טוב יותר לתת לזולת ארוחת ירק פשוטה וזולה עם אהבה מכל הלב, מלתת לו ארוחה משור אבוס (מפוטם) ויוקרתי ויקר, שמרוב יוקרו מעורר תסכול ושנאה.
/ טוב יותר לאכול ארוחת ירק בחברתם של אנשים פשוטים האוהבים את הזולת, מלאכול שור אבוס בחברתם של אנשים עצבניים ומלאי שנאה.
1. נניח שאני רואה אדם עני ברחוב, ומשום-מה, אין לי חשק לתת לו כסף. אני יכול להכריח את עצמי לתת לו בלי חשק, אבל אז הוא יראה שהפרצוף שלי חמוץ, וייעלב. האם במצב זה עדיף לתת או לא? מה חשוב יותר - הנתינה החומרית או הנתינה הרגשית?
ספר משלי מציע, כדרכו, את דרך האמצע. הפסוק מכוון
לאדם שרוצה לתת אוכל לעני: האדם רוצה לקיים את
מצוות הצדקה בהידור רב, הוא רוצה להכין לעני סעודה דשנה ומשביעה, ולכן הוא
קונה
שור מפוטם ושוחט אותו
לכבוד האורח; אך בזמן הסעודה, יצר הרע לוחש לו "למה בזבזת כל-כך הרבה כסף
על ה'בטלן' הזה? לא היה עדיף שתשמור את השור לעצמך?"; וכך היצר מטריד אותו
עד שבסוף הסעודה הוא כבר די שונא את העני שבא, כביכול, 'לגזול' את רכושו, והשנאה הזאת
מתבטאת בהתנהגות, והעני רואה ונעלב. לאדם כזה אומר הכתוב "עדיף שתיתן
לעני ארוחה פשוטה וזולה,
ארוחת ירק, ותנהג עמו
באהבה - מאשר לתת לו סעודה גדולה ויקרה, שתגרום לך
לשנוא אותו ולפגוע ברגשותיו": "טוב ארוחת ירק לתת לעני
ואהבה שם, להראות לו פנים יפות... מלהאכילו בשר שמן ויראנו פנים זועפות
"
(רש"י).
מובן שעדיף להתגבר על היצר כך שלא תהיה שנאה כלל, כמו אברהם, שנתן לאורחיו
שור אבוס באהבה,
בראשית יח7: "וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ
"; אבל הפסוק פונה לבני אדם רגילים שצריכים לבחור בין שתי האפשרויות.
מצד שני, גם לנתינה החומרית יש חשיבות: לא נאמר "טוב לא לתת ארוחה בכלל, מלתת שור אבוס ושנאה בו" אלא טוב ארוחת ירק..., כלומר, צריך לתת לפחות ארוחה פשוטה, כדי שהעני לא יגווע ברעב. עדיף שייעלב קצת וימשיך לחיות, מאשר שימות בכבוד.
2. עד כאן פירשנו שהפסוק מכוון
לנותן הצדקה - שישים לב גם לצד הרגשי של הנתינה ולא רק לצד החומרי; אולם הפסוק יכול להתייחס גם
למקבל - הצריך לבחור בין סעודה גדולה ודשנה במקום
ששונאים אותו, לבין ארוחה פשוטה וצנועה במקום
שאוהבים אותו. החכם ממליץ לבחור
באפשרות השניה, כי האהבה תורמת לבריאות הרוחנית של האדם, החשובה לא פחות
מבריאותו החומרית: "טוב לאדם... ארוחת ירק עם חברה שתהיה אהבה שם ביניהם, יותר משור שמן עם חברה שתהיה שנאה ביניהם, כי השנאה תגרה מדון ביניהם ותהיה סבה לרעות גדולות
"
(רלב"ג, וכן ומצודת דוד).
3. וייתכן שהפסוק מכוון לכל משפחה, ומתייחס לרמת החיים במשפחה. אנשים שרוצים רמת חיים גבוהה, צריכים להשקיע יותר זמן בעבודה, וכתוצאה מכך יש להם פחות זמן לדבר עם בני המשפחה, ויש פחות אהבה בבית. על כך אומר הכתוב טוב ארוחת ירק ואהבה שם - טוב לחיות בצניעות, לעבוד פחות ולהשקיע יותר באהבה בין בני המשפחה, משור אבוס ושנאה בו - מאשר לחיות ברמת-חיים גבוהה כאשר היחסים בין בני המשפחה מעורערים.
בין שני חצאי הפסוק ישנם שני ניגודים:
1. לפי רוב המפרשים, ארוחת ירק מסמלת סעודה פשוטה וזולה, ושור אבוס מסמל סעודה יקרה ויוקרתית. כשאדם נותן לזולת סעודה יקרה מעבר ליכולתו, הדבר עלול לגרום לתסכול ושנאה, ולכן הכתוב מדגיש שהאהבה חשובה לא פחות מהשפע החומרי (ראו: "עצות").
2. ואפשר לראות כאן גם רמז להשקפת עולם צמחונית: ארוחת ירק מבטאת אהבה וחמלה על בעלי החיים, אולם סעודה של שור אבוס - "שאובסין לו המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו" (רש"י)- מבטאת שנאה הדדית בין האדם לבין בעלי החיים שמאביסים אותם בעל כרחם.
רעיון דומה מצאנו בדרשה של ר' יוחנן על
משלי ג33: "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ
" (פירוט): "מארת ה' בבית רשע - זה פקח בן רמליהו, שהיה אוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה;
ונוה צדיקים יבורך - זה חזקיה מלך יהודה, שהיה אוכל
ליטרא ירק בסעודה
"
(ר' יוחנן, בבלי סנהדרין צד:).
3. ובתורת הסוד,
ירק מסמל את "הקו האמצעי שכלול מחסד ורחמים... כי אין אהבה אלא מידת החסד כידוע
", ושור אבוס מסמל את "הגבורה, דהיא רזא דפני שור דאינון אל השמאל, ומשם מתעוררת השנאה
"
(רמ"ד וואלי).
בפסוק הקודם נאמר,
משלי טו16: "טוֹב מְעַט
בְּיִרְאַת ה', מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בׁוֹ
"; הפסוק הקודם דיבר על
יראה (פירוט) והפסוק שלנו מדבר על
אהבה; יראת ה' ואהבת ה' הם מושגים שנזכרים יחד פעמים רבות בתורה; אם כך, ייתכן שהפסוק שלנו מדבר לא על אהבה בין אנשים אלא על אהבת ה'
(הגאון מווילנה על פסוק 19).
הפסוק הקודם דיבר על כמות - עדיף להסתפק בכמות קטנה ובלבד שהיא הושגה ביראת ה'; והפסוק שלנו מדבר על איכות - עדיף להסתפק במזון באיכות נמוכה יותר, ובלבד שהוא מלווה באהבת ה', ולא באהבת המותרות והתענוגות.
הפסוק שלנו מדבר על סעודה של חול; פסוק דומה מדבר על סעודה של קודש,
משלי יז1: "טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָהּ, מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב
" (פירוט)
הסיפור מאחרי הפסוק -
"אמר רבי לוי: כנגד מי אמר שלמה פסוק זה? כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה. פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירין אותו:"
"בא אחד מהם, נשתטח לפניו, ואמר לו 'אדוני המלך! אם רצונך, גלגל עמי היום'. מיד הלך עמו, והעלהו לעליה וזבח שור, הביאו לפניו מטעמים רבים, והתחיל משמיע לו דברי מלכותו, ואמר לו 'זכור אתה שעשית כך וכך ביום פלוני כשהיית מלך?' מייד, כיוון שהזכיר לו ימי מלכותו, התחיל בוכה וגועה, וכן כל אותה הסעודה, עד שעמד משם שבע מבכייתו.
"
"למחר פגע בו חבירו, התחיל משתטח לפניו ואמר לו 'אדוני המלך, רצונך שתגלגל עמי היום?' אמר לו 'שמא אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה חבירך אתמול?' אמר לו 'אדוני המלך, איש עני אני, אלא אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי'. באותה שעה הלך לביתו, רחץ לו ידיו ורגליו, והביא לו מעט ירק, והתחיל אותו האיש מנחמו, ואמר לו 'אדוני המלך, שבועה נשבע הקב"ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו, שנאמר (תהלים קלב יא): "נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך ", אלא כך הוא דרכו של הקב"ה, מוכיח וחוזר ומוכיח, שנאמר (משלי ג יב): "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה ", אבל הקב"ה מחזירך למלכותך'. כיוון ששמע שלמה כך, מייד נתקררה דעתו עליו, ושמח מאותה סעודה של ירק, ועמד משם שבע.
"
אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי אבון בן בנימין בשם רבי יוסי בן זמרא: כיוון שחזר שלמה למלכותו, כתב בחכמתו: טוב ארוחת ירק ואהבה שם שאכלתי אצל העני, משור אבוס ושנאה בו שהאכילני אותו עשיר שהזכירי צערי" (מדרש משלי (בובר)).