להוכיח בקיצור

קוד: ביאור:משלי י19 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי י19: "בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע, וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל"

לפעמים, מתוך כאב וכעס על פשע שעשו לנו (לדעתנו), אנחנו נואמים נאום ארוך של ביקורת ותוכחה. ספר משלי ממליץ, גם במקרים כאלו, שלא להאריך יותר מדי.

הפסוק הקודם דיבר על היחס הנכון לאנשים שאנו כועסים עליהם, משלי י18: "מְכַסֶּה שִׂנְאָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר, וּמוֹצִא דִבָּה הוּא כְסִיל" - כשנקלעים לשיחה על אדם ששונאים, אסור לכסות את השנאה בדברי שקר, אבל גם אסור להוציא את דיבתו ברבים, ולכן יש לשתוק (פירוט).

הפסוק שלנו ממשיך באותו נושא ומלמד, שגם כאשר מותחים ביקורת באופן אישי ופרטי, אין להרבות בדברים, כי:

• ברוב דברים לא יחדל פשע - ריבוי הדיבורים לא יגרום לשומע להפסיק את הפשעים ש(לדעתנו) הוא עושה; דיבור מרובה עלול לגרום לשומע להתעייף ו"להיסתם", כך שלא יוכל לשמוע אותנו כלל. ולכן, עצתו של החכם היא:
• וחושך שפתיו משכיל - מי שחוסך (=מונע) את שפתיו מלדבר, ואומר רק את המינימום ההכרחי, הוא ישכיל (=יצליח) להשפיע לטובה על רעהו ולהעביר לו קצת מהשכל שלו.

עדיף למתוח ביקורת על נושא אחד בלבד בכל שיחה, ולהשאיר את שאר הנושאים לשיחה אחרת.