קוד: ביאור:משלי יב13 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יב13: "בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק
"
כשהשפתיים פושעות, מורדות בבעליהן ומוציאות פליטת-פה לא מכוונת, זהו מוקש (מכשול) רע ומסוכן; אולם הצדיק נזהר בדיבורו ויודע לצאת מצרה זו.
הפסוק מדבר על פליטת-פה הגורמת נזק רב:
פשע = מרד ובגידה; שפתיים = איברי הדיבור, הנמשלים לישויות עצמאיות; בפשע שפתיים = כאשר איברי הדיבור מורדים בבעליהם, ופועלים, כביכול, באופן עצמאי - כלומר, כשיש "פליטת פה";
מוקש
= מכשול נסתר;
בפשע שפתיים מוקש רע = פליטת פה עלולה להביא על האדם כישלון לא צפוי.
צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו, גם לעצמו; ויצא מצרה צדיק = הצדיק, גם כאשר יש לו פליטת פה, יודע לצאת מהצרה - הוא יודע להודות שטעה ולקבל על עצמו אחריות לנזקים שגרם.
פסוק נוסף מדבר על שפתי הצדיק,
משלי י32: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן...
" - שם הכוונה היא, שאיברי הדיבור של הצדיק כביכול יודעים מה הוא רוצה להגיד, כי כל מחשבותיו של הצדיק הן בצדק וביושר, אין לו מה להסתיר, ולכן אינו מתבלבל, והסיכוי שתהיה לו פליטת פה הוא נמוך (פירוט); הפסוק שלנו מלמד איך צריך להתנהג אדם שבכל-זאת נכנס לצרה זו של פליטת פה - להיות צדיק ולצאת מהצרה.
פשע שפתיים -
1. פשע שהשפתיים עושות נגד בעליהן - מורדות בו ואומרות היפך כוונתו - "פליטת פה" (וכך פירשו רבי יונה גירונדי ומלבי"ם);2. פשע שהבעלים עושה באמצעות שפתיו - דיבור שיש בו פשע, דיבור המביע מרד בה': "בפשע שפתי דור המבול, שאמרו 'מה שדי כי נעבדנו', בא להם
מוקש רע
"
(רש"י).
1. מוקש שהוא רע (רע - שם תואר, לוואי של "מוקש"), צרה גדולה ורעה (רש"י ומצודות).
2. מוקש לאיש רע
(רע - שם עצם, הנושא של הצלע הראשונה, בניגוד ל"צדיק" שהוא הנושא של הצלע השניה): "איש רע... במקרה קל ייפול, ופיו יכשילהו...
"
(רבי יונה גירונדי; וכן פירש הגר"א).
1. הצדיק יוצא מהצרה שהוא עצמו נכנס אליה בטעות, בגלל פליטת פה: "הצדיק, בנועם אמריו, יוצא מהצרה הבאה
"
(מצודת דוד, וכן מלבי"ם ורבי יונה גירונדי).
2. הצדיק יוצא מהצרה שהרשע זמם לעשות לו, בזכות פליטת-פה של הרשע: "הרוצה לעשות רע לחברו, הוא אורב עליו בכדי שלא יידע
חבירו, ומדבר איתו טובות אחד בפה ואחד בלב, ואחר כך עושה הרע. והקב"ה עושה
שייכשל בשפתיו ויתגלה שרוצה לעשות רע, ומחמת זה ויצא מצרה צדיק, שישמור את
עצמו ממנו
"
(הגר"א).