בשפתי נבון תמצא חכמה, ושבט לגו חסר לב

דקויות

שבט לגו חסר לב -

1. בקריאה ראשונה נראה, שהצלע השניה של הפסוק מתארת את העונש הראוי לחסר-לב, או את האופן שבו יש לחנך חסר-לב, כמו ב משלי כו3: "שׁוֹט לַסּוּס, מֶתֶג לַחֲמוֹר, וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים" (פירוט).

• אולם, לפי פירוש זה, הניגוד בין שני חלקי הפסוק אינו ברור, שכן הצלע הראשונה מתארת תכונה של הנבון ("בשפתי נבון תמצא חכמה"), והצלע השניה מתארת את היחס החיצוני הראוי לחסר הלב.
  • ייתכן שהניגוד לא כתוב כי הוא מובן מאליו, ויש להשלים: "בשפתיו של החסר-לב לא תמצא חכמה כי הוא לא יודע להבין מעצמו, ויותר מזה, גם כאשר מלמדים אותו הוא לא מבין, ורק על-ידי שבט וייסורים אפשר לחנך אותו" (ר' יונה גירונדי).
    

2. יש אומרים שהצלע השניה של הפסוק מתייחסת גם היא לנבון, ומשמעות הפסוק היא: "בשפתי נבון תמצא חכמה, ובשפתי נבון תמצא שבט לגו חסר לב ": הנבון יודע, לא רק להגיד דברי חכמה, אלא גם להוכיח ולייסר את חסרי הלב שאינם משתמשים בכוח המחשבה שלהם (מצודות, ודומה לזה הגאון מווילנה).

• אולם, כמעט כל שאר הפסוקים האחרים בפרק זה מציגים שני טיפוסים שונים, ולא שתי תכונות של אותו טיפוס.

3. יש אומרים, שהפסוק כולו מתייחס לתוכחה, ומתאר את תגובתם של אנשים שונים לתוכחה: הנבון נוהג בחכמה ומודה שחטא, וחסר-הלב אינו מודה עד שמכים אותו בשבט (רש"י).

• אולם, המילה "חכמה" אינה המילה המתאימה לתאר הודאה; לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "בשפתי נבון תמצא אמת" או "בשפתי נבון תמצא תודה".

הקבלות

ישנם פסוקים נוספים המלמדים ש התבונה מכילה את החכמה.

הפסוק שלנו מקביל לפסוק אחר הנמצא 5 פסוקים לפניו. נציג את הפסוקים זה ליד זה:

• משלי י8: "חֲכַם לֵב ייִקַּח מצות, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם ייִלָּבֵט" (פירוט)
  
• משלי י13: "בְּשִׂפְתֵי נָבוֹן תִּמָּצֵא חָכְמָה, וְשֵׁבֶט לְגֵו חֲסַר לֵב"

בשני הפסוקים ישנה צלע המדברת על לב וצלע המדברת על שפתיים; שני הפסוקים מדברים על חכמה ועל ניגודיה. ההקבלה מאפשרת לקרוא את הפסוקים בהצלבה:

• חכם לב ייקח מצוות, ושבט לגו חסר לב - אדם חכם לב לוקח מצוות לעצמו, ואדם חסר לב לוקח שבט כדי להכות בו את הזולת; (או: אדם חכם לב לוקח מצוות מרצונו החופשי, ואדם חסר לב אינו לוקח מצוות עד שמכים אותו בשבט);
  
• בשפתי נבון תמצא חכמה, ואויל שפתיים יילבט - כשהנבון פותח את פיו, תמיד אפשר למצוא שם דברי חכמה; אבל בשפתיו של האויל אין חכמה, הוא רק מעקם ומעייף אותן ללא תועלת.
  

פסוק מקביל נוסף הוא משלי י21: "שִׂפְתֵי צַדִּיק יִרְעוּ רַבִּים, וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ" (פירוט).