קורץ עין ייתן עצבת, ואויל שפתיים יילבט

הקבלות

שפת-גוף שלילית נזכרת גם במשלי ו12-14: "אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה. קֹרֵץ בְּעֵינָיו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו. תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע בְּכָל עֵת מדנים [מִדְיָנִים קרי] יְשַׁלֵּחַ"; שם המטרה היא ללמד את הנערים לזהות נוכלים על-פי שפת הגוף שלהם, כדי שיוכלו להיזהר מפניהם (ראו הרע מתבטא באיברים).

הביטוי אויל שפתיים יילבט נזכר גם בפסוק 8: "חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת, וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט"; שם המשמעות היא שיש להתעמק ולקיים מצוות מכל הלב, ולא להסתפק ב"מס שפתיים" כדרכם של השטחיים (ראו לקחת את המצוות ללב).

החכם בפסוק 8, שלוקח מצוות (מקבל על עצמו עול ומחויבות), הוא ניגודו של הקורץ מהפסוק שלנו, שנותן עצבת (מעמיס על אחרים צער וכעס).

בסוף הפסוק הקודם (פסוק 9) נאמר "ומעקש דרכיו - ייוודע", כלומר - הנוהג בתחבולות עקומות, יתגלה וייחשף בסופו של דבר (פירוט); ייתכן שהפסוק שלנו ממשיך את הרעיון ומביא שתי דרכים עקומות נוספות שגורמות לאדם להיוודע, ולהתגלות בקלונו ובמזימותיו - קריצת עין ועקימת שפתיים: "הנה הודיע, כי לב האדם וסודו, נחשף בשלוש מידות: בתחבולותיו והערמותיו, ובקריצת עינו ורמיזותיו, וסוד האויל יגלו שפתיו" (הרב יונה גירונדי).

יילבט -

המפרשים התלבטו (תרתי משמע) בפירוש השורש לבט.

1. על-פי הצליל: יילבט = ילפת = יפתל; כך פירש פרופ' מרדכי זר-כבוד בדעת מקרא, והביא שם פירושים דומים בשם המאירי ובשם נ.ה.טור-סיני. ובהערת-שוליים שם הביא פירושים רבים נוספים על השורש לבט, הנה כמה מהם:

2. יילבט = יהיה טיפש: "ואויל ייטפש בשפתיים ויודיע מחשבתו" (הרב יונה גירונדי).

3. יילבט = יתעייף: "אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה, אז נעשה עייף ויגע מעשות הדבר ההוא, כי נח חמתו בגיזום דברים" (מצודות).

4. יילבט = ייכשל: "זה שדיבר... אם יתגלה לחברו, הוא יילבט - ייכשל בפועל, שיראה חברו לשלם גמולו אשר זמם עליו" (הגאון מווילנה).

הקשר בין שתי צלעות הפסוק -

1. פירשנו שהפסוק מזהיר את הקוראים מפני שתי פעולות שונות שעלולות לגרום צער לזולת באותה מידה; אולם יש מפרשים, שהמילים יתן עצבת מתייחסות רק לצלע הראשונה - רק קורץ עין יגרום צער לזולת, כי הוא אדם מעמיק יותר, שמעביר את המסרים שלו ברמזים דקים - הוא קורץ בעיניו והרואים מסיקים מסקנות בעצמם. כידוע, אנשים מפנימים יותר מידע שהם מגיעים אליו בכוחות עצמם, ולכן קורץ עין ייתן עצבת - יכניס עצבות בליבותיהם של הידידים, והם יתחילו - באופן תת מודע - להתייחס אל האחר בצורה שלילית, ושמו הטוב ייפגע. לעומת זאת, האויל - השטחי - רק ידבר בשפתיו, לא ינסה להתחכם ולהעביר מסרים סמויים אלא יגלה את כל מחשבותיו, וכך לא יצליח לגרום נזק רב: "אויל ייטפש בשפתיים ויודיע מחשבתו, ולא יירא, והוסכל במעשיו מן הקורץ עין" (הרב יונה גירונדי), "המרמז בעין לעשות רעה למי אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו כי לא ישקוט עד יגמור הדבר הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו; אבל אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה אז נעשה עיף ויגע מעשות הדבר ההוא כי נח חמתו בגזום דבריו" (מצודת דוד).

• הבעיה בפירושים אלה היא, שהם לכאורה באים לתת עצות לאנשים, איך להכפיש את חבריהם בצורה יעילה ומעמיקה יותר, וזו כמובן לא מטרתו של הספר.

2. יש שפירשו, שהפסוק מדבר על אנשים שמטילים ספקות בחוקי התורה והחכמה, ומתאר שני סוגי אנשים:

• מי ש"קורץ עין" - פוזל בעיניו לדעות כפרניות, "ייתן עצבת" - תיכנס עצבת בליבו;
• ומי שהוא "אויל שפתיים" - מביע את הספיקות בפיו - גם הוא יילבט, יתעייף (ע"פ מלבי"ם).
  

3. בפסוק 8 נאמר "חכם לב יקח מצוות, ואויל שפתיים יילבט" - שם הצלע הראשונה מציינת תכונה חיובית והצלע השניה מציינת תכונה שלילית; לפי ההקבלה היה אפשר לחשוב, שגם בפסוק שלנו, הצלע הראשונה מציינת תכונה חיובית כלשהי, למשל "קורץ עין משמח את חברו וגורם לו לתת ולוותר על העצבות שלו";

• אולם, הפועל "קרץ" נזכר בלשון המקרא תמיד במשמעות שלילית - רמז למזימות רעות או שמחה לאיד.
  
• בנוסף לכך, הפועל "נתן" אין משמעו "ויתר על-"; אמנם, לפעמים כדי לתת משהו למישהו צריך לוותר עליו, אולם, הפועל "נתן" מדגיש לא את הויתור אלא את הקבלה, ומכאן " יתן עצבת " הכוונה "יגרום למישהו להצטער" ולא "יוותר על צערו".