עטרת חכמים עשרם. איוולת כסילים איוולת

הקבלות

רעיונות דומים נמצאים גם בספר קהלת:

• קהלת ז11: "טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה, וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ" - טוב לחכמה שתהיה עמה גם נחלה, רכוש (פירוט)
• קהלת ט11: "כִּי לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם" - החכמים הם לא בהכרח העשירים יותר; אך כאשר הם עשירים, העושר מביא להם כבוד, שכן:
• קהלת ט16: "טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה, וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים" (פירוט)

ומצד שני:

• אגור בן יקה ביקש מה', משלי ל8: "שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי" (פירוט) - הוא לא ראה את עצמו כ"חכם" (כמו שאמר בתחילת הפרק "ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע"), ולכן לא היה לו צורך בעושר.
• ע"פ משלי ג35: "כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן" - החכמים ראויים לכבוד, כבוד הוא הנחלה הטבעית הראויה להם (פירוט); אך כדי שאכן יזכו לכבוד גם בעיני הכסילים והאוילים, הם צריכים שיהיה להם רכוש.

דקויות

עטרת חכמים עושרם -

1. העושר נותן לחכמים כבוד, והם משתמשים בו להפצת חכמה. כך כנראה פירשו גם במשנה: "...העושר... נאה לצדיקים ונאה לעולם" (רבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון בר יוחאי, אבות ו ח). בתלמוד: "משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה, שעטרת חכמים עשרם" (בבלי סוטה מט:). רבי אלעזר בן עזריה מובא כדוגמה לחכם שהיה עשיר וזכה לכבוד רב. וכן: "עשרם עם חכמתם הוא תפארת ועטרת ראשם, כי העושר יועיל לחכמה" (אבן עזרא), "עטרת חכמים עושרם מפני שדבריהם נשמעים, כמו שכתוב וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. והחכמים, בעת הצליחם בעושר וכבוד, תעוז ידם, לאהוב הצדיקים, ולעורר יראת ה' יתברך ועבודתו בעולם, ולהשפיל הרשעים החנפים, ולהרים ראש האמת." (רבי יונה גירונדי)"כי בו יוכרו תכונותיהם הטובות בנדיבות ובצדק ובעושר, גם כן יהיו פנויים לעיין בחכמה" (רלב"ג),  "העושר הוא מידה שהחכמים זוכים בה ופושעים ייכשלו בה" (רבנו בחיי, הקדמה לפרשת בחוקותיי).

2. ואפשר לפרש להיפך, שהכבוד שהחכמים זוכים לו בזכות חכמתם הוא העושר העיקרי שלהם - הם אינם צריכים רכוש חומרי. עושר הוא כמו שער שדרכו אדם מגיע אל המטרות החשובות לו: אצל רוב האנשים, המטרה העיקרית היא ההנאה החומרית, וכדי להגיע למטרה זו הם זקוקים לעושר חומרי; אבל אצל החכמים, המטרה העיקרית היא הפצת החכמה, וכדי להגיע למטרה זו הם זקוקים רק לעטרת, המעידה על כך שהחברה מכירה בחכמתם ומכבדת אותם. העטרת ממלאת אצל החכמים את אותו תפקיד שממלא העושר אצל אנשים פשוטים (ע"פ גליה).

3. ויש מפרשים באופן דומה, שהחכמה של החכמים היא העושר העיקרי: "העטרת שלובשים החכמים לאות על חכמתם היא עושרם, כי קניין החכמה הוא קניין אמיתי, והם העשירים באמת, כי יקרה היא מפנינים" (מלבי"ם). 

• אולם, לפי פירוש זה, היה ראוי יותר לכתוב "חכמת חכמים - עושרם", כדי להדגיש שהחכמה היא העושר האמיתי, ולא להשתמש במילה "עטרת", שיש לה גם משמעות של תכשיט חומרי.

3. "גם יש לפרש: עושר של החכמים הוא עטרת שלהם, רוצה לומר, מה שעל-ידי החכמה פורשים מתאוות העולם ושמחים בחלקם, שזה העושר באמת - מי שאינו מתאווה ואין חסר לנפשו, כי העשיר המתאווה ועינו לא תשבע עושר הוא העני באמת" (מלבי"ם).

• אולם, גם לפי פירוש זה, היה ראוי לנסח את הפסוק באופן שידגיש את עליונות הרוח על החומר, למשל "עטרת חכמים - שמחתם".

4. בעבר פירשתי: עטרת חכמים עושרם = כאשר חכמים זוכים בעושר, הם מתייחסים אל עושרם כאל עטרת - קישוט חיצוני בלבד; הוא לא "עולה להם לראש" ולא גורם להם לשנות את אישיותם ומידותיהם הטובות.

• אולם, בלשון המקרא, עטרת היא משל לכבוד והשפעה, היא נזכרת בדרך-כלל במשמעות חיובית ולא כ"דבר סתמי שאינו משפיע".

איוולת כסילים איוולת - מדוע פעמיים איוולת?

1. ייתכן שה"איוולת" הראשונה היא תכונת אופי של הכסילים, וה"איוולת" השניה היא התוצאה שלה - התייחסות שטחית לדבריהם של חכמים שאינם עשירים מספיק.

2. יש אומרים, שאחת משתי ה"איוולת" בפסוק משמעה פגם וקלקול - העושר מביא כבוד לחכמים, והאיוולת מביאה קלקול לכסילים (ע"פ רש"י, רלב"ג).

• אולם, לפי זה היה ראוי להשתמש במושג אחר, שיבטא את העובדה שהאיוולת היא קלקול, למשל "איוולת כסילים קלונם", ולא להשתמש באותו מושג "איוולת היא איוולת".

3. יש אומרים שהמילה "עושר" מהחצי הראשון מתייחסת גם לחצי השני - כשהכסילים מתעשרים, העושר גורם להם להתנהג באיוולת, בצורה שטחית; הוא לא מביא להם כבוד. לפי זה, המילה "איוולת" השניה היא כפולה, ובאה כדי לחזק את הרעיון: "איוולת שאין כמוה" (אבן עזרא,  ודומה לזה רבי יונה גירונדי), או "איוולת אחר איוולת" (רמ"ד וואלי פירוש ראשון).

• אולם, לא מצאנו בספר משלי כפילות מסוג זה - שתי מילים זהות בחצי פסוק;
• ועוד: אם כבר רוצים להדגיש את הרעיון, היה עדיף לחזור על המילה "עושר" בחצי השני של הפסוק, וכך הוא היה ברור יותר - "איוולת כסילים עשרם" או "עושר כסילים איוולתם".

4. יש אומרים שאחת משתי ה"איוולת" בפסוק היא - שלא כמשמעה בשאר הספר - במשמעות של "לויה" = תכשיט המקביל לעטרת (כמו ב משלי ד9: "תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ" (פירוט)), כלומר - האיוולת של הכסילים היא התכשיט שלהם, אין להם עטרת כבוד כמו לחכמים (דעת מקרא ע"פ המאירי).

• אולם, לפי פירוש זה לא ברור מדוע נכתב "אִוֶּלֶת" במקום "לִוְיַת".

5. ויש אומרים ש: איוולת = ספקנות, ולפי זה: הספקנות של הכסילים מוטלת בספק, הם עצמם לא מאמינים בה באמת אלא רק משתמשים בה כתירוץ (ע"פ מלבי"ם).

• אולם, לענ"ד פירוש זה אינו מתאים למשמעות של "איוולת" בשאר המקרא;
• בנוסף לכך, לפי פירוש זה לא ברור הקשר לתחילת הפסוק.

6. יש שפירשו, שהאיוולת הראשונה היא חטאם של הכסילים, והאיוולת השניה היא עונשם; הם עוסקים באיוולת, ולכן נשארת בידם רק איוולת. ובאופן דומה: "הכסילים - אין להם אלא איוולת בעולם הזה ואיוולת בעולם הבא" (רמ"ד וואלי פירוש שני).

7. פירוש נוסף: "לפי שגם החכמים עושים איזה מעשה של איוולת כשהשעה צריכה לכך, אבל אינו ראוי להיקרא איוולת כי הוא לתכלית חכמה, כמו דוד שעשה את עצמו אויל ושוטה לפי שעה כדי להינצל מן הפלשתים... אבל האיוולת של הכסילים אינה אלא לתכלית איוולת, כי אין באיוולתם שום תכלית..." (רמ"ד וואלי פירוש שלישי).

8. ויש שפירשו: שטחיותם של הכסילים נשארת ללא שינוי גם אם הם מצליחים להתעשר: "אע"פ שיש להם עושר, לא יועילם להסירה מהם, כי אולתם בעשרם - אולת היא" (אבן עזרא).

החזרה על המילה איוולת מדגישה את ההבדל בין החכמים לבין הכסילים: החכמים מצליחים להפוך כבוד לעושר, או להפוך עושר לכבוד; אך הכסילים לא מצליחים להפיק שום דבר טוב מהאיוולת, האיוולת נשארת ללא שינוי (ע"פ גליה).