החכמה מרוממת

בלשון המקרא, מִגֵּן עניינו מסר, נתן באופן סופי ומוחלט, כאדם המביס את אויבו במלחמה או משמידו, בראשית יד20: "וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ", הושע יא8: "אֵיךְ אֶתֶּנְךָ אֶפְרַיִם, אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל? אֵיךְ אֶתֶּנְךָ כְאַדְמָה, אֲשִׂימְךָ כִּצְבֹאיִם?".

ומה הקשר למָגֵן? - אולי משום שהדבר הנמסר לאדם הוא מוגן ובטוח בידיו, אף אחד לא יוכל לקחת זאת ממנו.

עטרה היא כתר מלוכה. אדם יכול לזכות בכתר המלוכה גם בלי חכמה, למשל ע"י כוח או תככים פוליטיים, אבל הכתר לא יישאר בידו לאורך זמן. לעומת זאת, כשאדם עוסק בחכמה, החכמה מוסרת לו את הכתר כך שיהיה מוגן ובטוח בידיו לאורך שנים, דברים יז20: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול, לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".

אחת ההתלבטויות שתלמידי תורה מתלבטים בה היא בין מסורת לבין חידוש. יש טוענים שצריך רק להיצמד למסורת, להתעמק בדבריהם של חכמי הדורות הקודמים, ולא לחדש שום חידוש שאין לו יסוד בדבריהם; ויש טוענים להיפך, שעיקר הלימוד הוא החידוש, וכל לומד צריך להשתדל לחדש חידושים כפי יכולתו כבר בתחילת דרכו. הקטע שלנו (פסוקים 1-9) מציג את דרך האמצע:

שמעו בנים את דברי המוסר שאביכם מלמד אתכם, אבל הקשיבו גם לדעת הבינה (= הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות) שלכם;

כי את הדברים הטובים שלקחתי - למדתי מהוריי ומוריי - אני נותן ומעביר אליכם. כל דור מעביר לדור הבא את הדברים הטובים יותר שיש במסורת שקיבל מהדור הקודם, וכך המסורת הולכת ומשתבחת מדור לדור, ולכן תורתי אל תעזובו.

הכותב מתאר את ההדרכה החינוכית שקיבל מהוריו, כי בן הייתי לאבי, רק ויחיד לפני אמי, ויורני ויאמר לי, ללמוד בשני שלבים:

בשלב הראשון (פסוקים 4-6): היצמד למה שאני מלמד אותך: מבחינה עיונית - יתמוך דבריי ליבך - תן לליבך לתמוך ולחזק את הדברים שאני מלמד אותך (פירוט); ומבחינה מעשית - שמור מצוותי וחיה: נהל את חייך על-פי המצוות שאני נותן לך. גם בהמשך, כשתרחיב את כישוריך, קנה חכמה, קנה בינה - אל תשכח את הדברים (העיוניים) שאני מלמד אותך, ואל תט מאמרי פי במעשים: אל תעזבה ותשמרך, אהבה ותצרך.

בשלב השני (פסוקים 7-9): אתה כבר גדול, אתה יכול כבר לקנות חכמה ובינה באופן עצמאי: ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל קנינך, קנה בינה. בשלב זה אתה כבר לא צריך שמירה, אך עדיין כדאי לך לזכור את הדברים שלמדת מהוריך, כי הם יוסיפו חן וכבוד לדברים שלך: סלסלה ותרוממך, תכבדך כי תחבקנה; תתן לראשך לוויית חן, עטרת תפארת תמגנך.

בשלב הראשון, חכמתם של הדורות הקודמים היא העיקר, והחכם מציע לתלמידים להיצמד אליה כדי שתשמור ותנצור עליהם מטעויות - אל תעזבה, ותשמרך; אהבה, ותצרך;    בשלב השני, חידושיו של התלמיד הם העיקר, וחכמתם של הדורות הקודמים היא כמו תכשיט המוסיף יופי וכבוד ללובש - תתן לראשך לוויית חן, עטרת תפארת תמגנך.