מבנה משלי י

ספר משלי, החל מפרק י והלאה, נראה כאוסף אקראי למדי של פסוקים, שכל אחד מהם כולל רעיון נפרד: "ואיננו הולך על סדר דברים נמשכים בפרשיות כ[חלק ה]ראשון [פרקים א-ט], אבל כולו פסוקים מפורדים, אין בהם התקשרות והרכבה זה עם זה, [אלא] רק הרכבת שכנות..." (המאירי).

כמה מפרשים ניסו למצוא מבנה וסדר באוסף זה.

1. פרופ' יהודה קיל ("דעת מקרא" החל מפרק יז) הסביר שכל פסוק מתחבר לפסוק שלפניו או לפסוק שלפני-פניו על-דרך של "רמזי לשון" (מילה משותפת) או "רמזי עניין" (נושא משותף).

2. סימה שרייבר ("ראה זה חדש" - ניסיון להתחקות אחרי המבנה הצורני של הספר משלי שלמה י-כד) גילתה מספר כללים שלפיהם אפשר לחלק את הפרקים בספר משלי לפסקאות ותת-פסקאות בעלי מבנה סימטרי, והם (בקיצור):
א. בתחילת הפסקה ובסופה ישנם ביטויים דומים ומקבילים - דבר היוצר תמונת-ראי ("מבנה כיאסטי");
ב. מספרי הפסוקים בתת-הפסקאות הם סימטריים - מסודרים בסדר עולה או ב"תמונת ראי";
ג. סוגי הפסוקים בכל פסקה (מבחינת הניגוד או ההשלמה שבין המחציות שלהם) גם הם יוצרים מבנה הרמוני;
ד. בכל פסקה ישנם מילים וביטויים ייחודיים, החוזרים בתדירות גדולה משמעותית מאשר בפסקאות אחרות;
ה. בכל פיסקה ישנן שלוש תת-פיסקאות המסודרות במבנה של "אריח על גבי לבנה", כלומר, שתיים מתוכן מקבילות זו לזו, והשלישית נוספת על-גביהן (כפתיחה, סיום או מרכז).

בעזרת כללים אלה אפשר להציע מבנה אפשרי לכל פרק, למשל לפרק י:

• 5 פסוקים בפסקה הראשונה - פסוקים 1-5 - על החינוך הכלכלי שההורים צריכים לתת לילדיהם;
• 7 פסוקים בפסקה השניה - פסוקים 6-12 - על היחס הראוי לצדיקים ולרשעים בחברה;
• 9 פסוקים בפסקה השלישית - פסוקים 13-21 - על דיבורים של צדיקים ושל רשעים, ממי ואיך ראוי ללמוד;
  
• 11 פסוקים בפסקה הרביעית - פסוקים 22-32 - על התמודדותם של צדיקים ורשעים עם סערות החיים.

הרחבה של הרעיון ניתן למצוא בספריה "משלי שלמה על אישי התורה" ו"משלי שלמה על מלכות בית דוד" (פתח-תקווה ה'תשס"ח), בהם היא מסבירה את הפרקים י-כד כמדרש רציף, המפרש את קורותיהם של האבות ושל מלכי בית דוד לפי סדר הזמנים.

3. ר' אליהו שץ פירש, שכל הפרקים י-כב מחולקים לשלשות של פסוקים, כל שלשה מתייחסת לדמויות הסטוריות בתקופה מסויימת. למשל, בפרק י: פסוקים 1-3 מדברים על דוד שלמה ואבשלום, פסוקים 4-6 מדברים על לבן יעקב ועשו, וכו'.   ובסוף הקטע יש פסוק המסכם ואומר, משלי כב20: "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שלשום[שָׁלִישִׁים] בְּמֹעצוֹת וָדָעַת" (פירוט) - כלומר שלישיות של פסוקים.  פירוט הדברים, בספרו "פירוש אליהו על ספר משלי" (חשמונאים ה'תשס"ח).

4. יש מפרשים שראו קשר ניגודי בין פסוקים סמוכים מסויימים, שאחד מהם נותן עצה על-דרך הטבע והשני קשור ליראת ה', כמו בפסוקים 2-5 בפרקנו ועוד מעל 10 דוגמאות בפרקים י-כב.    החשיבות של יראת ה' מודגשת גם על-ידי מבנה הקובץ כולו: יש בו 13 פרקים,  ובמרכזו - בפרק השישי (פרק טז) - ישנו אוסף גדול של פסוקים העוסקים ביראת ה' (שמעתי מד"ר נילי סמט בשיעור ספר משלי באונ' בר-אילן, ה'תשע"ו).  

הסידור של פסוקים אלה זה ליד זה נועד להרגיל את התלמיד לחשיבה בשני מישורים - ההשתדלות והאמונה: מצד ההשתדלות יש לפעול בחריצות ובחכמה בדרך הטבע, ומצד האמונה יש לפעול בהתאם לדבר ה'. המסר המשולב הזה מודגש היטב גם בחינוך הדתי בדורנו.

5. ולדעתי אין צורך לחפש מבנה הגיוני, שהרי החכמה נמשלה לתכשיט, כמו משלי א9: "כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ; וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ" (ע"פ אליעזר שבייד בספר "חכמתה של מלכות ישראל"):  גם במחרוזת של אבנים יקרות, לא תמיד יש קשר 'הגיוני' בין אבנים סמוכות. יופיה של המחרוזת נובע מעצם העובדה שאבנים בצבעים שונים נמצאות יחד על מחרוזת אחת, הנמצאת על הראש או הגרגרת.   גם היופי של ספר משלי נובע מהמגוון של משלים בנושאים שונים הנמצאים יחד, הקשורים כולם להתנהגותו של האדם.