הסכנות שבדיבור

אנחנו משוחחים עם חברים, והשיחה מתגלגלת לדיון באדם שאנחנו לא-כל-כך אוהבים. מה נעשה? ספר משלי מנתח את האפשרויות:

מכסה שנאה שפתי שקר = אם אנחנו מסתירים את השנאה שבליבנו, ומדברים כאילו שאנחנו לא שונאים אותו כלל - אז אנחנו חוטאים בדברי שקר, צביעות וחנופה; מצד שני -

מוציא דיבה הוא כסיל = אם אנחנו מגלים את השנאה שבליבנו ומוציאים דיבה על אותו אדם - אז אנחנו נוהגים ככסילים (= שונאי חכמה): הוצאת דיבה גם פוגעת בזולת וגם פוגעת בנו וגורמת לאנשים להתרחק מאיתנו.

איך להתמודד עם המצב?

1. דרך אחת נרמזת בפסוק הבא:    ברוב דברים לא יחדל פשע = כל דבר שנגיד על אדם שאנחנו שונאים ייחדש לפשע של צביעות או של דיבה, ולכן הפתרון הוא -

וחושך שפתיו משכיל = לחסוך במילים, לשתוק ולא לדבר; רק אז אנחנו משכילים = מצליחים במעשינו - מצליחים להינצל מפשעים ולשמור על קשרינו החברתיים.

הרעיון נכון לא רק לגבי אדם שאנחנו שונאים באופן אישי, אלא גם לגבי איש ציבור שנחשד בפשעים. גם במצב זה, כל דבר שנגיד עליו עלול להיות פשע - להגיד דברים טובים על אנשים רעים זה פשע של חנופה, ולהגיד דברים רעים על אנשים טובים זה פשע של לשון הרע. מעבר לכך, הדיבור על חשדות שעדיין לא הוכחו אינו מועיל ואינו מונע פשע. משתי הסיבות הללו, עדיף שלא לדבר כלל על אנשים שנחשדים בעבירות, אלא לחכות שבית המשפט יכריע בדינם.

2. דרך שניה נזכרת בתורה, ויקרא יט17: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (פירוט).

מצד אחד, אסור לשמור ולכסות את השנאה בלב; ומצד שני, אסור להוציא דיבה על האדם ששונאים, כי זה חטא; אלא יש להוכיח אותו באופן אישי, בשיחה פרטית (ע"פ ר' יונה גירונדי).

תוכחה בארבע עיניים היא דרך האמצע בין שני הקצוות - הכיסוי המלא והגילוי המלא.