מבנה משלי ב

סוף הפרק הקודם - פרק א - עסק בחכמה, שהיא הכישרון ללמוד מאחרים;

פרק ב עוסק כולו בתבונה, שהיא הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות. שני הפסוקים הראשונים בפרק מקשרים בין הפרקים: "בְּנִי! אִם תִּקַּח אֲמָרָי, וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ, לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ - תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה" (פירוט) - אחרי שתלמד ותקשיב לדברי החכמה, יהיה עליך להפעיל את התבונה;   אחרי שתשתמש באוזניים, יהיה עליך גם להשתמש בלב המסמל את מקום המחשבות.    המשך הפרק מתחלק לארבעה חלקים המתחילים במילה כי ומתארים את מעלות התבונה: 

• א. פסוקים 3-6: "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא... אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף... אָז תָּבִין יִרְאַת ה'" - התבונה מאפשרת לאדם ליצור קשר עם ה' ולהבין את הנהגת ה' בעולם.
• ב. פסוקים 6-9 (פסוק 6 יכול להתאים לשני החלקים): "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה... אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט..." - התבונה מאפשרת לאדם להבין את עקרונות הצדק המשפט והיושר החיוניים לקיום חברה אנושית מתוקנת.
• ג. פסוקים 10-20: "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ..." - התבונה מאפשרת לחכמה להתיישב היטב בתוך הלב, בנעימוּת ובטבעיות, והדבר מקל על האדם להתמודד עם פיתויים.
  אחרי הפתיחה (פסוקים 10-11) באים שני קטעים מקבילים, המתארים את שני סוגי הפיתויים שהתבונה עוזרת להינצל מהם (פסוקים 12-19) ואז פסוק סיום (20):
• --- פסוקים 12-15: "לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע, מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת" התבונה מצילה מגברים מסוכנים - אנשים רעים ואלימים, ואנשי-תהפוכות נוכלים ורמאים.
• --- פסוקים 16-19: "לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה" - התבונה מצילה מנשים מסוכנות - נשים זרות המפתות לניאוף, ונשים נכריות המפתות לעבודת אלילים.
• ד. פסוקים 20-22 (פסוק 20 יכול להתאים לשני החלקים): "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים... כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ" התבונה עוזרת לאדם להבחין בין אנשים רעים לטובים, ללכת רק בדרכם של הטובים, ולזכות לגמול ולנחלה בארץ.

ארבעת החלקים ערוכים כנגד ארבעת העולמות:   א כנגד עולם הנשמה, גילוי נוכחות ה' במציאות;   ב כנגד עולם השכל, הבנת עקרונות הצדק בחברה;   ג כנגד עולם הרגש, הכנסת החכמה אל הלב והתמודדות עם פיתויים ויצרים;   ד כנגד עולם המעשה, תיקון המעשים והתיישבות בארץ.

הפרק חושף את התלמיד באופן הדרגתי לצדדים הרעים שבמציאות, מלמד אותו להשתמש בתבונה על-מנת להבחין בין טוב לרע, ומתוך כך לגלות את ה' במציאות - "וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא" (פסוק 5).

המסר העיקרי הוא בפסוק 10: "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ - וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם" (פירוט), להפנים את החכמה, להביא אותה אל תוך הלב.