מאת: אראל
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק ב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 סיכום |
-- אשר עוזבת את בעלה שהיה האלוף (האהוב הראשון שלה) בימי נעוריה ומפתה גברים אחרים לנאוף עמה, שוכחת את הברית בינה לבין אלהיה ומפתה אנשים מישראל לעזוב את עמם.
- העוזבת אלוף נעוריה (בעל נעוריה), ואת ברית אלהיה שכחה - כי גם הנשים נכנסו בברית ה', לקיים מצות ה' ולא תמעול מעל באישהּ.
(המשך מהפסוק הקודם)
- אותה סופרת עזבה את חברי נעוריה, נטשה את משפחתה ואת ברית אלהיה ותורתו, וגם הדמויות בספרים שלה מתנהגות באופן דומה - עוזבות ובוגדות; והסיפור מנסה להעביר את המסר, שזה טוב וראוי לבגוד.
1. בתנ"ך, הביטוי אלוף הנעורים נזכר רק ביחס לה' (ירמיהו ג4). "הֲלוֹא מֵעַתָּה קראתי[קָרָאת] לִי אָבִי, אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה
". ה' נקרא בלשון חז"ל "אלופו של עולם
". "על ידי שאדם מדבק את עצמו תמיד בו יתברך, וממשיך על עצמו ערבות, ידידות, נעם, זיו השכינה הקדושה, ויודע שאין בלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם,
על ידי זה זוכה לחיות חיים קלים, כי איש אמונות רב ברכות, ועל ידי אמונה
זוכה לחיות חיים אמתיים
" (אמרי מוהרא"ש ב תסד). לפי זה, הפסוק מדבר על בת-ישראל "חוזרת בשאלה". היא אהבה את ה' בימי נעוריה ואף כרתה עמו ברית, אולם עתה עזבה אותו ושכחה את הברית בינה לבינו, והיא שקועה ברדיפת תאוות. דווקא התלישות והניתוק שלה גורמים לגברים להתפתות אחריה.
2. בימי שלמה, האישה הבוגדנית היתה אישה פרטית. אולם בימי ירמיהו, האומה הישראלית כולה הפכה להיות האישה הבוגדת העוזבת אלוף נעוריה, ירמיהו ג4: "הֲלוֹא מֵעַתָּה קראתי[קָרָאת]
לִי אָבִי, אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה!
"; האישה הנואפת אשר ברית אלהיה שכחה, ירמיהו ב32: "הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ? וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר
", ירמיהו ג21: "קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיהֶם
". מסתבר שתוכחתו של ירמיהו נסמכת על הפסוקים כאן.
3. על-דרך הדרש, אלוף מלשון אילוף. לעומת הפסוק שלנו, נאמר במשלי כב6: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה
" (פירוט). יש הבדל בין חינוך לבין אילוף: כשמחנכים את הנער על פי דרכו, החכמה באה אל תוך ליבו והוא לא עוזב אותה, משלי ב10: "כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ, וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם
" (פירוט). אולם כשמנסים לאלף אדם להתנהגות חיצונית מסויימת שאינה באה אל הלב, הוא יעזוב אותה בהזדמנות הראשונה שיוכל, כמו האישה הנכריה העוזבת את האילוף שקיבלה בימי נעוריה (ע"פ גליה).
4. הנישואין הם ברית אלהית בין האיש לאשה. כך גם במלאכי ב14: "וַאֲמַרְתֶּם 'עַל מָה?' עַל כִּי ה' הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ
". האישה הנואפת בוגדת בברית אלהית זו.
ראו פסוקים נוספים על שכחת ה'.
אלוף הוא הנמצא במקום ראשון. אבל מי זה אלוף נעורים?
1. לפי רוב המפרשים, אלוף נעוריה הוא האדם שהיה ה"אלוף" שלה כשהיתה נערה - האדם שאותו אהבה יותר מכל, ונישאה לו. האישה הזרה מפתה אותך ואומרת "אתה הכי טוב, אתה אלוף!", אבל אל תתפתה - היא אומרת את זה לכולם ואז עוזבת אותם - היא עזבה אפילו את אלוף נעוריה.
2. אלוף רומז גם למשפחה או שבט, כמו בבראשית לו15: "אֵלֶּה
אַלּוּפֵי בְּנֵי עֵשָׂו
"
(ע"פ פירוש שד"ל על בראשית לו מג), וכן המילה אֶלֶף משמעה שבט, שופטים ו15: "הִנֵּה
אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה
". האישה הנכריה מפתה אותך ואומרת "עזבתי את המשפחה שגדלתי בה מנעוריי, עכשיו אני לבד, מנותקת ותלושה וקלה להשגה!". כשמכירים את שיטות הפיתוי, קל יותר לזהות את הפיתוי ולהיזהר ממנו.
3. ועל-דרך הדרש, אלוף נעוריה הוא "מי שהוא אדוניה מנעוריה, והוא השכל האנושי, כי הוא הושם באדם למשול באלו הכוחות
" (רלב"ג). האישה היא משל לנשמה, שעזבה את השכל והתפתתה אחר התאוות. לפירושים נוספים ראו "הקבלות".
אם הפסוק מדבר על אישה נכריה - בת לעם אחר, עם של עובדי אלילים, קשה להבין, מה הגנאי בכך שהיא "שכחה את ברית אלהיה"? "מהו הברית שיש לה עם אלקיה?
" (רמ"ד ואלי). ניתן שתי תשובות שהן ארבע:
א. האישה היא אכן נכריה בת עם זר:
1. הברית היא הברית שה' כרת עם כל בני נוח לאחר המבול, בראשית ט9: "וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם
". לפי חז"ל, הברית הזאת כוללת גם את איסור ניאוף, אחד משבע מצוות בני-נוח. ואכן, גם עמים אחרים הכירו בחשיבותו של איסור ניאוף; ראו למשל את דבריו של יוסף לאשת פוטיפר המצרית, בראשית לט9: "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?!
". האישה העוזבת אלוף נעוריה עוברת על איסור זה, ואת ברית אלהיה - הברית שכרת ה' עם כל בני-נוח - היא שכחה.
2. הברית היא הברית הטבעית שבין בני-אדם מאותו עם, המנהגים והמסורת הקושרים את בני-העם זה לזה (ראו פירוש 2 למעלה).
ב. האישה היא בת ישראל, והפסוק "קוראה זרה ונכריה לפי שמעשיה זרים כנכריה ממש, שאינה שומרת כלל דת ישראל ויהודית אלא מתפרצת כנכריה
" (רמ"ד ואלי). ואז:
3. הברית היא הברית שה' כרת עם בני ישראל, הכוללת בפרט את מצוות הצניעות בין איש לאשה;
4. הברית היא הברית שה' כרת עם בני ישראל שישמרו את תורתו; האישה עזבה את עם ישראל והצטרפה לעם של עובדי אלילים, והיא מנסה לפתות אנשים מעם ישראל לעשות כמותה. לפירוש נוסף ראו "הקבלות".
| פרק ב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 סיכום |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |