ישרים ישכנו ארץ

עונש או עצה?

1. לפי רוב הפירושים, פסוקים 21-22 מתארים את השכר והעונש מאת ה' - הישרים יזכו לשכון בארץ והרשעים ייענשו בגירוש מהארץ.

2. אולם במקומות רבים בספר משלי, פסוקים המדברים על שכר ועונש הם גם עצות לשלטון.   לפי זה ניתן לקרוא את פסוקים 21-22 כעצה לכל שליט, לגרש מארצו את הרשעים והבוגדים, ולהשאיר בה רק את הישרים והתמימים.

3. ואפשר לראות כאן גם הצהרת-כוונות של שלמה המלך: דעו לכם! אני מתכוון לגרש מארץ ישראל את כל הרשעים והבוגדים! רק ישרים ותמימים יישארו כאן! ולכן כדאי לכם כבר עכשיו לנהוג בתבונה ולהתרגל לחיי יושר.   כך שלמה התכוון לעשות כשכתב את ספר משלי; למרבה הצער, בזקנתו הוא "התקלקל" ופעל להיפך בכך שהרשה לנשיו הנכריות להביא עבודה זרה אל ארץ ישראל (מלכים א יא).

איזו ארץ?

ניתן לפרש את המילה ארץ לפי ארבעת חלקי התורה:

- לפי הפשט, ארץ כלשהי - הישרים יזכו לשכון בנחת בארצם, והרשעים יגורשו מארצם (מצודות).

- לפי הדרש, ארץ ישראל.   במקומות רבים בתורה, השכר המובטח לעם ישראל על קיום המצוות הוא שיירשו את הארץ וישכנו בה, והעונש על הפרת המצוות הוא גירוש מהארץ (ראו ויקרא כו, דברים כח). גם הפעלים האחרים - נותר, נכרת - נזכרים בקשר לארץ ישראל ולגלוּת ממנה (ראו 'דעת מקרא'. אמנם, ארץ ישראל לא נזכרה בפירוש בספר משלי, כי הספר מכוון גם לעמים אחרים).

- לפי הרמז, ארץ היא העולם הזה, כמו בתהלים קטז9: "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים": הישרים יזכו לברכה גם בחיים הארציים שלהם העולם הזה.

- ולפי הסוד, ארץ היא העולם הבא, הארץ הקבועה שבה נמצאים לנצח; בניגוד לעולם הזה שנמצאים בו רק באופן זמני (ע"פ רש"י; אמנם, ברוב התנ"ך ארץ היא מקום חומרי).

שכינה בארציות

על-דרך הדרש, הפסוקים מתארים את הקשר בין האדם לבין העולם הארצי - עולם החומר:

- אנשים ישרים מסוגלים לשכון בעולם הארצי ולהישאר תמימים (נקודת-אור, "מידת התמימות"), ואף להביא להשראת שכינה בעולם החומר  (תנחומא פקודי ו);   אולם הרשעים דבקים בארציות של העולם הזה ונכרתים ומתנתקים מהשכינה, הם בוגדים בתכלית שלשמה באו לעולם ומסיחים את דעתם מייעודם הרוחני.

- אנשים ישרים מתייחסים לעולם הארצי, עולם החומר, כאל משכון - פיקדון שניתן להם על-מנת שיקדשו אותו בכל תקופת חייהם על-פני האדמה; התמימות שלהם נשארת לאורך זמן על הארץ, ועוברת בירושה לדורות הבאים, בצורת השראת השכינה, בתפילה, עבודת-המידות והנהגות.   מי שהולך ביושר, זוכה לכבוש את הארציות שלו בעבודת המידות, כמו במשלי ג6: "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (פירוט), ואז ממילא הוא מתברך בלכבוש את הארץ החומרית ולשכון בה.     לעומתם, הרשעים משחיתים את הארץ, עד שהארץ מקיאה אותם כמו סחי מאוס; והבוגדים משתמשים בארציות כבגד המכסה את הנפש המעוותת שלהם,  מסיחים ומסיתים את הזולת ללכת בדרכם הרעה (ע"פ גליה).

מה ההבדל בין ישרים לתמימים?

ישרים ותמימים נזכרו פעמיים בפרקנו, ובאותו סדר:

• בפסוק 7, "וצפן (יִצְפֹּן) לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה, מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם": מי שמשתמש בתבונתו ביושר ובתמימות, לא כאמצעי להוכיח את הדעות הקדומות שלו אלא כאמצעי לברר את האמת, יזכה לעזרת ה' - ה' יאפשר לו לגלות את התושיה (סודות התורה או סודות הבריאה; ראו ביאורנו שם), ויגן עליו מטעויות.
• ובפסוק 21, "כִּי יְשָׁרִים יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ; וּתְמִימִים יִוָּתְרוּ בָהּ": רק אנשים שישתמשו בתבונתם ביושר ובתמימות יזכו להישאר בארצם לאורך זמן; אלו שישתמשו בתבונתם כדי לקדם מעשי רשע ובגידה, יגורשו ויאבדו בסופו של דבר.

נראה שבפסוקים אלה מעלת התמימים גבוהה ממעלת הישרים.   יכולים להיות אנשים הנוהגים ביושר כתוצאה מסיבות חיצוניות, כגון פחד מהשלטון; אנשים אלה יעזבו את דרך היושר כשהנסיבות ישתנו.   אולם תמימים הם שלמים ללא מום;  אנשים תמימים נוהגים ביושר בלב שלם, "מעשיהם קבועים ובלתי משתנים בשום זמן בין בעת הטובה בין בעת רעה, אחר שעושים הכל לשם ה' בלי שום פניה חיצונית" (מלבי"ם). ולכן, התמימים ייוותרו (יישארו) בארץ לאורך זמן, גם בתקופות קשות. כך נאמר לאנשים פרטיים, וכך נאמר גם לעם ישראל בארצו, וזה סוד הגלות והגאולה (ראו "הקבלות").