מבנה משלי א

ספר זה נכתב, קודם כל, כדי ללמד את המחבר עצמו:

מִשְׁלֵי א1: "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:"

משלי א2: "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה"

ספר זה כולל את המשלים שאסף שלמה בן דוד מלך ישראל (פירוט), כדי לדעת חכמה ומוסר - כדי שיזכור ויידע את דברי החכמה והמוסר שאמרו חכמים אחרים, וכדי להבין אמרי בינה - כדי שיוכל להסיק מסקנות חדשות בעצמו (פירוט). 

מטרתו העיקרית של המחבר בלימוד זה היא מעשית:

משלי א3: "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים"

המחבר אינו מסתפק בלימוד פאסיבי, אלא מעוניין לקחת את הדברים, להסיק מהם מסקנות ולהפיק מהם מוסר השכל שיוכל  ליישם בחייו האישיים; דברי החכמה נועדו לא רק ללימוד עיוני-פילוסופי, אלא גם ובעיקר לעשות צדק ומשפט ומישרים - לשפוט בצדק וביושר, לתקן את מערכת המשפט ואת החברה כולה (פירוט).

הדברים, שהמחבר כתב עבור עצמו, עשויים לעזור גם לאחרים:

משלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם - עָרְמָה, לְנַעַר - דַּעַת וּמְזִמָּה"

משלי א5: "יִשְׁמַע חָכָם - וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן - תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה"

יש בהם עצות פשוטות, שעשויות לעזור לפתיים להיזהר מפני הטעיות של ערמה, ולעזור לנערים חסרי-ניסיון להתמודד עם מזימות שעלולות להזיק להם (פירוט);

ויש בהם עצות מתוחכמות יותר, שעשויות לעזור גם לחכמים ולנבונים להרחיב את ידיעותיהם עוד יותר (פירוט).

לפעמים, גם באותו פסוק עצמו אפשר למצוא כמה משמעויות - משמעויות פשוטות יותר המתאימות לפתיים ונערים, ומשמעויות עמוקות יותר המתאימות לחכמים ונבונים:

משלי א6: "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם"

מי שילמד את הספר לעומק - יוכל להבין גם את המשל החיצוני וגם את המליצה הפנימית העמוקה (פירוט).

כבר בתחילת דבריו, מדגיש המחבר, כי הלימוד בספר לא נועד להיות חוויה אינטלקטואלית- שכלית בלבד:

משלי א7: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר...": הלימוד של דעת חכמה ומוסר, שנזכרו בפסוק 2, צריך להתחיל ברגש של יראת כבוד כלפי ה', רגש שמעורר את האדם ליישם את העקרונות שלמד (פירוט).