ושומע לי ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה

אחת הסיבות שאנשים הולכים ב"עדר" ואינם חושבים באופן עצמאי היא תחושת הביטחון וההגנה שמספק ה"עדר", בבחינת "צרת רבים - חצי נחמה": "אם תבוא צרה - עדיף שתבוא על כולם יחד". אבל הפסוק שלנו מלמד, שדווקא מי שמעז לצאת מהעדר, ללמוד חכמה ולחשוב בעצמו יכול להינצל מהצרות הבאות על ה"עדר" ולחיות בבטחה.

הפסוק הקודם דיבר בלשון רבים: "כי משובת פתיים תהרגם, ושלוות כסילים תאבדם"; הפסוק שלנו מדבר בלשון יחיד: "ושומע לי ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה". באופן טבעי, הפתיים והכסילים הם רבים, והשומעים לקול החכמה הם מעטים: "יש כמות רבה יותר של אנשים המעדיפים ללכת בשרירות ליבם, שחפצים בהתגלות ליבם ולא מוכנים להאזין לקולות מבחוץ, מאשר אותו מספר מועט של אנשים ששומעים לחכמה..." (ישכון בטח ושאנן / אורי יעקב בירן, אתר נקודת חיבור). 

ולמרות זאת, אותו אדם יחיד השומע בקול החכמה, ישכון בטח. כמו אברהם אבינו שנקרא "עברי" כי "כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד" (רבי יהודה, בראשית רבה מב יג).

נראה, ששתי הסיבות שנמנו לעיל קשורות זו בזו: אדם השומע לחכמה אכן לא יצטרך דבר מאנשים אחרים, יהיה לו את הביטחון שלו ואת מגדל השן שלו, אבל התוצאה של דבר זה תהיה חכמה שתהפוך לנחלת יחידים בלבד, ול"המון העם" יהיה פשוט הרבה יותר לא לשמוע את החכמה... הפתרון, שנראה לי שמוצע בכל הפרק הראשון שאנו עומדים בסיומו, מבוטא בפתיחת פסוקינו: "ושומע לי".

שלמה המלך מנסה ללמדנו... לפתוח את האזניים, לתת לחכמה, הקיימת בכל מקום בעולם, להכנס בנו. לא לחסום אותה, לא להתנגד: ללמד עצמינו את היכולת להקשיב לעצות ולתובנות של אנשים אחרים, לפתח את היכולת להרגיש ולחוות את מה שאנו לומדים ורואים. בסופו של דבר, מזכיר לנו שלמה, היכולת להפתח לחכמת שאין מקורם בנו, החיפוש לא רק אחר "התגלות ליבו", גם יובילו אותנו, בסופו של דבר, למצב האישי הטוב ביותר" (ישכון בטח ושאנן / אורי יעקב בירן, אתר נקודת חיבור).