בני! אל תלך בדרך איתם, מנע רגלך מנתיבתם!

נאמר בתורה, ויקרא יט17: "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ" (פירוט), מצוה להוכיח את החוטאים כדי להחזיר אותם למוטב, וכדי להוכיח אותם, מובן שחייבים ללכת בדרך איתם! איך זה מסתדר עם הפסוק שלנו אל תלך בדרך איתם?    כמה תשובות:

1. הפסוק שלנו אינו מתייחס לכל חוטא, אלא רק לחוטאים שמנסים לפתות את האדם להצטרף אליהם, כמו שנאמר בתחילת הקטע, אם יפתוך חטאים.... לאנשים כאלה עדיף שלא להתקרב, כי במאבק בין הפיתוי לבין התוכחה, היצרים החזקים יותר נמצאים לצד הפיתוי.

2. הפסוק שלנו מתייחס להליכה בדרך, המסמלת מנהג ואורח-חיים קבוע, כמו בבראשית ו12: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ", ולהבדיל בדברים ה29: "בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ".  כדי להוכיח, מספיק לנהל שיחה קצרה ועניינית, אין צורך להתחבר בקביעות.    פירוש זה מתאים למקורות נוספים המדברים על הליכה בדרך רשע או על התחברות לרשע, כגון משלי טו9: "תּוֹעֲבַת ה' דֶּרֶךְ רָשָׁע, וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב" (פירוט), משלי יג20: "הלוך[הולך] אֶת חֲכָמִים וחכם[יֶחְכָּם], וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" (פירוט), תהלים א1: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", וכן בדברי חז"ל "הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע, ואל תתייאש מן הפורענות" (ניתאי הארבלי, משנה אבות א ז, וראו במפרשים שם) - אל תפתח יחסים קבועים של שכנות ושל חברות עם אדם רע.

ואולי גם משלי כא20: "אוֹצָר נֶחְמָד וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם, וּכְסִיל אָדָם יְבַלְּעֶנּוּ" - כשאדם חכם גר בשותפות עם כסיל, ההשפעה השלילית של הכסיל משחיתה והורסת את האוצרות הנחמדים של החכם (פירוט).

3. הפסוק שלנו פונה במיוחד אל בני, אל נער צעיר, שעדיין אין לו מספיק ידע וניסיון כדי להוכיח, ויש יותר סיכוי שיושפע משישפיע: "יש הבדל בין איש לבין בן. בתהילים, כשהוא אומר אשרי האיש, ולא אומר אשר לא הלך עם הרשע אלא בעצתו, בדרכו, במושבו. לעומת זאת במשלי, יש הקפדה יתרה כי מדובר בבן - לא איתם, וגם לא בדרכם" (משה אהרן, דרך ללא מוצא תגובה 2), "כי אין תקנה לפתי אלא בברחו מסוד מרעים הערומים, שאין לו כוח לעמוד בפיתויים מפני חולשת ידיעתו" (רמ"ד ואלי).    כדי שהנער יוכל לעמוד בפני פיתויים וגם להשפיע על סביבתו, הוא צריך בילדותו לקבל סמכות הורית, ולכן נאמר בלשון ציווי "בני!" (ע"פ גליה).

4. הפסוק שלנו פונה אל כל אדם שיש לו נטיה להיות מושפע מאחרים וללכת איתם כמו בעדר.   לפני שאדם מתחיל להוכיח, הוא צריך לפתח כושר מנהיגות להוביל את האנשים אחריו (ע"פ גליה).

וייתכן שהדבר תלוי בתחושתו האישית של כל אחד, אם הוא מושפע או משפיע: "כל אחד יכול לראות, אם הוא קצת עובד עם עצמו, שיש אנשים שלא בריא לו להסתובב איתם. יש אנשים, שכשהוא לידם הוא מתחיל לעשות דברים, שאחר כך הוא מצטער עליהם. כשהאדם חושב רגע, הוא מבין שהטעות הייתה מראש, להתחבר אליהם. כרגע, במצב שבו אני נמצא, יש אנשים שלא טוב לי להיות איתם, שבמקום לדחוף הם דוחים, שבמקום להועיל הם מפילים. הדרך לא ליפול, אומר שלמה המלך, היא לא להכנס בכלל למצב של מפגש עמם, לא מפגש מציאותי ולא רעיוני, לא בהצטרפות פשוטה ולא בחיקוי... הדבר תלוי באדם, וראוי שאם הוא שם לב שנגרר אחרי האנשים שירד על מנת להעלות אותם, אכן ראוי לו שידע להציב לעצמו גבולות." (אורי בירן, "דרך ללא מוצא", אתר כיפה).

פסוק זה, והמקורות הנוספים הדומים לו, שימשו בביקורת של רבנים חרדים על הראי"ה קוק זצ"ל, על כך שהוא מתחבר עם חלוצים פורקי-עול.

אם הדוברים בפסוק הם ההורים הפונים אל בנם, ניתן ללמוד מהפסוק על חובתם של ההורים להשגיח על חבריהם של הילדים, ולהרחיק אותם מחברים חטאים ומפתים; ראו פסוקים נוספים המלמדים שיש להשגיח על החברים של הילדים.