הזדמנויות בלתי חוזרות

קוד: ביאור:משלי א28 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק א פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 סיכום

א28 אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה, יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי;

סגולות

- אז, בעתיד, כשיבואו עליהם הצרות הללו, הם יקראו לי (יזדקקו לחכמה) אך אני לא אענה; אז הם כבר יהיו מוכנים אפילו לקום עם שחר ולחפש אותי (ללמוד חכמה), אך כבר יהיה מאוחר מדי, הם לא ימצאו -

מצודות

אז (בבוא הצרה) יקראונני (יקראו אלי) ולא אענה, ישחרנני (ידרשו אותי) ולא ימצאוני.

עצות

מורה צריך להסביר לתלמידיו, שהזמן העומד לרשותם הוא מוגבל, ואם לא ינצלו את הזמן שניתן להם ללימוד, ייתכן שלא יוכלו להשלים את החסר בעתיד. כך אומרת החכמה בנאומה אל הפתיים:

אז = בעתיד, כשתבוא עליהם הצרה שתוארה בפסוק הקודם; שיחר = הגיע ראשון כדי לחפש, התאמץ מאד לחפש; אז יקראוני ולא אענה, ישחרוני ולא ימצאוני = בעתיד, כשהפתיים ייתקלו בצרות וקשיים, הם יבינו שחסרה להם חכמה וירצו להשלים את החסר, אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי, הם לא יצליחו.

מורה טוב אוהב את תלמידיו ונותן בהם אמון גם כאשר הם מתרשלים בלימודים, אבל עליו להיזהר שלא להיות יותר מדי אופטימי, להיות מודע לסכנות ולצרות שעלולות לפגוע בתלמידיו אם לא ינצלו את זמנם כראוי (ע"פ משלים חינוכיים פרקים א-ב בספר משלי כמתווי השקפה חינוכית / ד"ר ישראל רוזנסון, מכללת ליפשיץ).

הקבלות

הדרך הרעה

"דרכם של הרשעים, שבזמן הרווחה אינם חוששים כלום לעבודת הבורא ולדבקות הקדושה... וכשבאה עליהם הצרה אז צועקים אליו ית' שיקום להצילם, כעניין שנאמר," ירמיהו ב27: "אֹמְרִים לָעֵץ 'אָבִי אַתָּה' וְלָאֶבֶן 'אַתְּ ילדתני[יְלִדְתָּנוּ]', כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ 'קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ'", "ואז צעקתם לשווא... מאחר שאין להם שום דבקות עם הקדושה" (רמ"ד ואלי).

וכן אמר שמואל הנביא לבני-ישראל שביקשו ממנו מלך, שמואל א ח18: "וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם, וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא".

מה שאמרו הנביאים ירמיהו ושמואל בשם ה', אמר כאן המלך שלמה בשם החכמה.

הדרך חזרה

הפסוק נראה פסימי ומייאש: הפתיים לא שמעו בקול החכמה ולכן החכמה כבר לא תענה להם לעולם. אבל, פסוק מקביל בספר שיר השירים מלמד שגם במצב הזה אסור להתייאש.

הכלה התעלמה מקריאת החתן ולא פתחה לו את הדלת, וכשנזכרה שהיא רוצה בו, זה היה מאוחר מדי, שיר השירים ה6: "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ, בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי". אבל היא לא התייאשה! היא יצאה במסירות נפש אל רחובות העיר כדי לחפש את אהובהּ, שיר השירים ה7-8: "מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי, פְצָעוּנִי, נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת; הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָים, אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי, מַה תַּגִּידוּ לוֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי!" (פירוט). ואכן, בסופו של דבר היא מצאה אותו, שיר השירים ו3: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים" (פירוט).

הפסוק הפסימי שלנו מגיע ממידת היראה, אבל שיר השירים מגיע ממידת האהבה, משם תמיד יש דרך חזרה.

דקויות

אז יקראוני ולא אענה

הפסוק מתאר מצב חסר-סיכוי - מצב שבו אדם קורא ומבקש עזרה אבל לא נענה. ניתן להסבירו לפי שני הפירושים לפסוק 20:

1. הדוברת היא המורָה החכמה. היא מזכירה לתלמידים שהזמן המוקצב ללימודים הוא מוגבל, ואם לא ילמדו עכשיו - לא יוכלו ללמוד בעתיד. עכשיו הם מתעלמים מקריאות המורה; אז - בעתיד - הם יקראו בעצמם למורה, אבל היא כבר לא תהיה בסביבה ולא תוכל ללמד אותם.

2. הדוברת היא החכמה המופשטת. היא מזכירה לשומעים שיש טעויות שאי-אפשר לתקן (אורי יעקב בירן, נקודת חיבור). עכשיו הם מתעלמים מקריאות-האזהרה של החכמה ועושים טעויות; אז - בעתיד - הם יכירו בטעויות ויקראו לחכמה כדי שתעזור להם לתקן את הנזקים, אבל זה יהיה מאוחר מדי - הנזקים כבר יהיו בלתי-הפיכים.

מורה טובה אוהבת את תלמידיה ונותנת בהם אמון גם כאשר הם מתרשלים, אבל עליה להיזהר שלא להיות יותר מדי אופטימית, להיות מודעת לסכנות ולצרות שעלולות לפגוע בתלמידים אם לא ינצלו את זמנם כראוי (ע"פ משלים חינוכיים פרקים א-ב בספר משלי כמתווי השקפה חינוכית / ד"ר ישראל רוזנסון, מכללת ליפשיץ).

ישחרוני ולא ימצאוני

הפסוק מתאר את גורלם השלילי של הפתיים, אך ניתן להסיק ממנו גם מסקנה חיובית - אדם יכול לזכות לחכמה אם יעשה את שתי הפעולות הנזכרות בפסוק - "ישחרונני", "יקראונני":

- ישחרוני = יתאמצו לדרוש וללמוד חכמה בכל יום, עם עלות השחר, וכמו במשלי ח17: "אֲנִי אהביה[אֹהֲבַי] אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי" (פירוט);

- יקראוני = יתפללו מכל הלב אל ה' ויבקשו את עזרתו, או יקראו ויעוררו את התבונה הנמצאת בתוך ליבם, וכמו במשלי ב3-4: "כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא, לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ... אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֲלֹהִים תִּמְצָא" (פירוט).

הפתיים, שלא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם, ישחרו ויקראו וזה לא יעזור להם; אך רוב האנשים, שאינם פתיים ויודעים לזהות הזדמנויות, ישחרו ויקראו ויצליחו (ע"פ הגאון מווילנה).