מסורת הדור הקודם מלווה את חידושי הדור הנוכחי

לוויית חן - ענקים

מוסר האב ותורת האם, שנזכרו בפסוק הקודם, נמשלים כאן לתכשיטים - לוויית חן על הראש וענקים על הגרון. מדוע?

1. לוויית החן על הראש היא כֶּתֶר המסמל מלוכה; הענקים על הגרון הם שַׁרְשְׁרָאוֹת המסמלות קשר ורציפות.    שלמה המלך מעודד את בניו ותלמידיו להיות מחוברים למסורת כדי שיוכלו להמשיך את שרשרת המלוכה.    הדבר נכון לא רק לבניו של שלמה המלך אלא לכל אדם מישראל, שהרי כל עם ישראל הוא "ממלכת כהנים"; השמירה על מסורת הורינו מחברת אותנו לשרשרת מכובדת של מלכים (ע"פ גליה).

2. התכשיטים מסמלים יופי וייחודיות.   פסוק 7 דיבר על יראת ה', אבל יראת ה' היא אותה יראה עבור כל אדם, והתלמידים עלולים להרגיש שהם מאבדים את הייחודיות שלהם.   לכן בפסוקים 8-9 המורה מדגיש שהתלמידים צריכים לשמור גם על המסורת והמנהגים של ההורים, שהם ייחודיים ושונים ממשפחה למשפחה ומשבט לשבט  (ע"פ אורי בירן, "ענקים מלווים", אתר כיפה).   יראת ה' היא העיקר, הראשית של הדעת (פסוק 7);  מנהגי ההורים הם התוספת, הליווי המוסיף חן ויופי.

3. לוית חן היא דבר אחד, וענקים הם רבים, וכל אחד מהם עשוי שרשרת מחוליות רבות או מחרוזת מאבני חן רבות.   שני סוגי התכשיטים רומזים לשני סוגי המשלים שנמצא בהמשך הספר:

• בפרקים א-ט ובפרקים ל-לא רוב המשלים הם ארוכים, בכל פרק או פרשיה ישנו משל אחד העומד בפני עצמו, כמו לוית חן;
• בפרקים י-כט רוב המשלים הם קצרים, כל משל אורכו פסוק אחד או שניים, ובכל פרק ישנם הרבה משלים שאינם קשורים זה לזה, כמו מחרוזת של אבני חן - ענקים.

ראשך - גרגרותיך

הראש והגרגרת נזכרו כאן פשוט כי הם איברים שמקובל לשים עליהם תכשיטים (רש"י). האם יש להם משמעות נוספת?

1. לפי חלק מהמפרשים, הראש הוא המוח "אשר שם החכמה וכוחות השכל" (רבי יונה גירונדי, נולד לפני כ-800 שנה; ואחריו רלב"ג), והגרגרת היא משל לדיבור (רלב"ג, מלבי"ם, רמ"ד ואלי).    מוסר האב ותורת האם מוסיפים חן ויופי גם למחשבות וגם לדיבורים (ראו למשל רלב"ג).    הראש מסמל את החכמה המלווה את האדם מהדורות הקודמים, והגרגרת מסמלת את הדיבור שבו האדם מחדש ומעניק מעצמו לדורות הבאים (ע"פ גליה).

- אולם, למרות שהמוח הוא בראש, המושג שמסמל את החכמה בלשון המקרא הוא הלב. לב במשמעות של פְּנִים, מרכז, כמו בביטוי "לב ים" (שמות טו8, משלי כג34, משלי ל19); כי המחשבות הן הפנימיוּת והמרכז של האישיות.

- וכן, למרות שמיתרי הקול נמצאים בגרגרת, המושגים שמסמלים את הדיבור בלשון המקרא הם לשון, פה ושפתיים.

2. בלשון המקרא הראש הוא המנהיג, שמואל א טו17: "רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה" (פירוט);   הוא מסמל את אותו חלק באישיות המנהיג את האדם ומקבל החלטות.   הגרגרות הן הצואר, שעליו שמים את העול;   הן מסמלות את אותו חלק באישיות הנגרר אחרי הראש ומבצע את הוראותיו.   מוסר האב ותורת האם מוסיפים חן ויופי גם להחלטות של האדם וגם להוצאתן מהכוח אל הפועל (ע"פ גליה).

3. הראש הוא הראשית שנזכרה בפסוק 7.  יראת ה' היא הראשית - העיקר של הדעת;   מנהגי ההורים מלווים את אותו ראש ומוסיפים לו חן.

4. הראש הוא משל לזהות הייחודית של האדם. הראש מכיל את הפנים, שבהם בני אדם ניכרים ונבדלים זה מזה (אורי בירן, "ענקים מלווים", אתר כיפה).