מסורת הדור הקודם מלווה את יראת ה' של הדור הנוכחי

מי הדוברים בקטע?

1. מצד אחד, הדוברים מתייחסים לשומע כבְּנִי, ומכאן שהם ההורים;

2. מצד שני, הם מדברים על אביך ואמך בגוף שלישי (בניגוד לפסוק המקביל במשלי ג1: "בְּנִי! תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח, וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ", שם הם מדברים בגוף ראשון)!  

ניתן לפרש בשתי דרכים:

1. הדוברים הם ההורים, המדברים על עצמם בגוף שלישי כדי להדגיש את השוויון ביניהם. גם בימינו נוהגים הורים לדבר על עצמם בגוף שלישי כשהם משוחחים עם ילדיהם הקטנים, למשל "מי חמוד של אמא?", "מי בא לאבא?" וכד'.

2. הדוברים הם המורים, והכינוי בני אינו כינוי ביולוגי אלא כינוי של חיבה לאדם צעיר, כמו בדברי יוסף לבנימין, בראשית מג29: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" (פירוט). המורה פונה אל התלמיד בכינוי בני כדי להזכיר לו שיש לו הורים, והוא צריך לשמוע ולשמור את המוסר ואת התורה שקיבל מהם ולא לשכוח את מסורת הוריו (אורי בירן, "אביך ואמך", אתר כיפה).

ישנם מוסדות-חינוך הקובעים נוסח-תפילה אחיד וקוד-לבוש אחיד, ומחייבים את התלמידים הבאים מעדות שונות להתאים את עצמם למנהגים אלה ולוותר על מנהגי הוריהם. המורה בפסוקנו מחזיק בגישה הפוכה: הוא מדגיש, שהדברים שהוא מתכוון ללמד אינם באים לבטל או להחליף את המסורת והמנהגים שהתלמיד מביא עמו מהבית, להיפך! הוא מעודד את התלמיד לשמור על המסורת הייחודית של משפחתו גם בין כתלי בית הספר (לדיון מפורט בנושא שמירת המסורת בבתי-ספר, ראו על הניגוד שבין שמירת המסורת לבין אחדות עם ישראל / ד"ר אלכסנדר קליין; ברשת: http://www.yedidia.net/alex/node/20).

מוסר אב ותורת אם בספר משלי

ספר משלי כולו מדבר בשני קולות: אבהי ואמהי. ישנם פרקים בספר משלי המייצגים את תורת האב, ופרקים אחרים המייצגים את תורת האם. 

בפרק א עצמו, מייד אחרי פסוקי הפתיחה, ישנו קטע המזהיר את הבן מהצטרפות לכנופיית שודדים; לקטע זה ישנו אופי גברי וייתכן שהוא מייצג את מוסר האב.   בקטע הבא מייד אחריו, הדמות המרכזית היא דמות נשית, גברת "חכמות" המדברת בלשון נקבה, וייתכן שהיא מייצגת את תורת האם.   תופעה דומה ניתן לזהות במשלי ו20: "נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (פירוט).  ישנם עוד זוגות רבים של פסוקים מקבילים בספר משלי, שאחד מהם "גברי" והשני "נשי"; ראו במאמר "זכר ונקבה בספר משלי".