קוד: זכר ונקבה בספר משלי בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
בספרי הדרכה מקובל לכתוב משפט כמו "הספר כתוב בלשון זכר אך מיועד
לגברים ולנשים במידה שוה". בספר משלי לא מצאתי משפט מסוג זה, אולם, כבר
בפתיחת הספר יש התייחסות לגברים ולנשים:
משלי א8: "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר
אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת
אִמֶּךָ
" (פירוט)
הפנייה היא אמנם אל תלמיד-בן, אבל המורים הם האב והאם; המילה בני משמעה גם "תלמידי", ולכן אביך ו אמך הם המורים והמורות שלך, שיש ללמוד מהם במידה שווה.
בהמשך הפרק ישנם שני קטעים המתארים, כנראה, את מוסר האב ותורת האם:
בְּנִי! אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים - אַל תֹּבֵא!".
חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא, בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר: עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי...".
גברים ונשים נמצאים לא רק בצד החיובי של החכמה אלא גם בצד השלילי שלה -
גם הפיתויים, שספר משלי מזהיר מפניהם, כוללים גברים מסוכנים ונשים מסוכנות באותה מידה.
כתוב ב
משלי ב11: "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה
", כלומר, המזימה והתבונה שומרות על האדם מפני סכנות ופיתויים (פירוט); בקטע הבא (משלי ב 12-19) מפורטים שני סוגים של סכנות ופיתויים:
גברים מסוכנים ונשים
מסוכנות, והם מתוארים בשני קטעים מקבילים לגמרי:
גברים מסוכנים (יב-טו) | נשים מסוכנות (טז-יט) |
12:
לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע, מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת |
טז:
לְהַצִּילְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה, מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה |
13:
הַעֹזְבִים אָרְחוֹת יֹשֶׁר, לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חֹשֶׁךְ |
יז:
הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה |
14:
הַשְּׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רָע, יָגִילוּ בְּתַהְפֻּכוֹת רָע |
יח:
כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ |
15:
אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים, וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם |
יט:
כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן, וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים |
בכל חלק ישנן שתי דמויות:
גם בסוף הספר ישנו קטע המדבר על סכנות מסוגים שונים,
משלי ל21: "תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ, וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת
" (פירוט). גם קטע זה הוא סימטרי ומתאר שני גברים ושתי נשים:
גברים (פסוק 22) | נשים (פסוק 23) |
תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ, |
תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל, |
וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם. |
וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ. |
ספר משלי משווה את אומנות הפיתוי לציד ציפורים - כמו הציפור, החושבת שמציעים לה אוכל בחינם ונכנסת למלכודת מוות, כך גם הפתיים:
כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף; וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם" (פירוט).
עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ, כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא" (פירוט).
עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב" (פירוט)
חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ, וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" (פירוט)
תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם, וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" (פירוט)
חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ, וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ" (פירוט)
על התרחקות ממריבות וסכסוכים:
פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ, וְאִישׁ מדונים[מִדְיָנִים] לְחַרְחַר רִיב" (פירוט).
טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וּבֵית חָבֶר" (פירוט).
רָב אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ, וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא" (פירוט)
אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" (פירוט)
בתורת הסוד, שני סוגי היצרים הללו מכונים "שדים" ו"מזיקים": "הקליפות הם זכר ונקבה, ומהם נמשכים שתי בחינות: האחד, הם
נקראים
מזיקין. והב', נקראים
שדים. ובזה יתבארו מאמרי הזוהר, שנראים
כחולקים זה לזה, כי בספר הזוהר בפרשה ויצא בס"ת, משמע כי להט החרב המתהפכת,
היא לילית נוקבא דסמא"ל, שהיא חרבו של מלאך המות. ובפרשת פקודי בהיכלות
הטומאה, משמע להפך, כי הזכרים הם הרוצחים, והם בעלי החרב. אבל אותם שהם מצד
הנקבה, הם מפתים בלשונם, כד"א
וחלק משמן חכה, אבל אינם רוצחים, והכל אמת
כפי מה שיתבאר:
דע, כי בתחלה, הכחות הנמשכות מצד הנקבה, הם יורדות ומסיתות, ומפתות את האדם
לחטא, כי אין כח הפיתוי נמצא, אלא בנקבות, שמצד לילית. כמש"ה,
כי נפת
תטפנה שפתי זרה וגו'. ואלו נקראים
שדים, כי כונתם להדבק עם האדם, לפתותו
ולהחטיאו, ואינם מזיקים אותו. ואחר שנתפתה האדם אחריהם, אז מתחברים כחות
הזכרים הנקראים
מזיקין, אשר בידם החרב להזיק, וממיתין את האדם. כי כן הוא
טבע העולם, שהזכרים עושים המלחמה, ולא הנקבות. ונמצא, כי בבחינת הפיתוי,
העיקר הם הנקבות, כמו שמצינו בעגלי ירבעם, שהנקבה הניחה בדן, וכל העם נטו
אחריה יותר מעגל הזכר, שהיה בבית אל, כנזכר בזוהר
"
(שער הפסוקים).