קוד: ביאור:משלי ז23 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי ז22-23: "הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם, כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא, וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל;
עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ, כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח, וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא
"
הנער המתפתה נמשל בכמה משלים: שור, עֶכֶס וציפור; אולם המשפט
עד יפלח חץ כבדו אינו מתייחס לאף אחד מהם:
ייתכן שמשפט זה אינו חלק מהמשל אלא חלק מהנמשל - הוא מתאר את התחושה החדה המפלחת את בטנו של הנער כשהתאוה משתלטת עליו, תחושה פתאומית שגורמת לו להתעלם לגמרי מאזהרות השכל.
בהתחלה הנער עוד מודע לעובדה שהוא עושה מעשה מסוכן - הוא הולך אחרי הזונה "כשור אל טבח יבוא
", הוא נגרר אחריה "כעכס
"; אבל אז מפלח חץ התאוה את כבדו, והוא כבר לא חושב כלל, הוא רץ אחריה במהירות - "כמהר ציפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא
" - הוא כבר בכלל לא מודע לסכנות; התאוה השתלטה על השכל לגמרי.
פירשנו ע"פ מלבי"ם: "תחילה ליבו נוקפו והולך מתוך הכרח... עד
שחץ התאוה
יפלח את כבדו, וירתיח כסיר את דמו ששרשו בכבד, ואז לא ילך עוד בהכרח רק ברצון... ובמהירות.... ואין ליבו נוקפו עוד
".
כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף. וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ, יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם" (פירוט). שם המפתים הם גברים, המנסים לשכנע נער תמים לבוא איתם למסע של שוד ואלימות; וכאן המפתה היא אישה, המנסה לשכנע נער תמים להצטרף אליה ללילה של ניאוף וזנות.