חכמות נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידיה תהרסנו

דקויות

הפסוק פותח בלשון רבים חכמות נשים, אך ממשיך בלשון יחיד בנתה ביתה:

1. רוב המפרשים פירשו שהכוונה "חכמות נשים - הנה כל אחת מהנשים החכמות בנתה ביתה בחכמתה" (רלב"ג,  מצודות), "החכמות שבנשים בונות את בתיהם" (רש"י). התופעה קיימת גם בפסוקים אחרים, ראו פועל יחיד על נושאים רבים. אולם עדיין יש להסביר, מדוע הפסוק מנוסח בצורה כזאת, ולא פשוט "אישה חכמה בנתה ביתה" או "נשים חכמות בנו ביתן"?

2. אפשר לפרש שהכוונה לחכמה המופשטת - חַכְמוּת - חכמתן של נשים רבות: "החכמה בכללה, שבנתה הבית הנשגב, הצטרפו אל הבנין הזה כל הנשים החכמות, כל הנפשות המשכילות ביראת ה' הנביאים והחכמים המשכילים שכל טוב, ויבנו את הבית" (מלבי"ם).

3. ואולי הביטוי חכמות נשים מתאר חבורה של נשים, המדברות ביניהן וכך מעבירות דברי חכמה; ובעקבות השיחות הללו, כל אחת ואחת מהן הולכת אל ביתה הפרטי ובונה אותו בעצמה. החכמה היא כללית ומשותפת לכל חבורת הנשים, אבל כל אחת מהן מתרגמת אותה באופן מעשי לביתה הפרטי (ע"פ גליה ושרי, חברות טובות שעוזרות זו לזו לבנות את ביתן).

הקבלות

הפסוק שלנו מדבר על נשים, אך יש פסוק מקביל לגבי גברים, משלי יא29: "עוֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ, וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב" (פירוט).

הנשים החכמות בונות את ביתן, אך הן גם יוצאות החוצה ודואגות לאנשים הנמצאים ברחובות, משלי א20: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ" (פירוט).

פסוק נוסף העוסק בבניית בית נמצא ב משלי ט1: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה". שם נזכרו רק חכמות, ומכאן שגם הבית הנזכר שם הוא בית של חכמה - בית ספר (פירוט); בפסוק שלנו נזכרו גם נשים, ומכאן שגם הבית הנזכר כאן הוא בית אנושי.

חכמות נזכרו גם ב משלי כד7: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת, בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ" (פירוט).

חז"ל הביאו דוגמה לפסוק זה: "חכמות נשים בנתה ביתה - זו אשתו של און בן פלת (ְששיכנעה את בעלה שלא להצטרף למחלוקת קורח ועדתו); ואיוולת בידיה תהרסנו - זו אשתו של קורח (שהסיתה אותו להתחיל במחלוקת)" (בבלי סנהדרין קי.). ראו עזר כנגדו.