למה השלוה לא נמשכת לאורך זמן

משובת פתיים תהרגם

1. המילה משובה מקבילה למילה שלוה, ומשמעה שוּבה, רגיעה ונחת, כמו בישעיהו ל15: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן". לפי זה, הפסוק הוא תוכחה לאנשים הרוצים רק חופש ומנוחה: "זוהי טעות... כי כשהנפש לא עושה ולא יוצרת ולא פועלת, הרי שהיא מתנוונת ונהיית עייפה ותשושה... ומובילה את האדם גם לעבירות" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ד' סיון ה'תשס"ט). 

פירוש זה מתאים להקשר: הפסוק נמצא בקטע שמטרתו להוכיח את הפתיים על כך שאינם משקיעים בלימוד חכמה (פירוט). הקטע כולל תוכחות קשות ומאיימות, וייתכן שבפסוק שלנו החכמה מסבירה מדוע היא נוקטת בלשון כה קשה: "כי משובת פתיים תהרגם..." = הסיבה שאמרתי דברים קשים היא, שכאשר פתיים נמצאים בשלוה ונחת, הדבר עלול להביא למותם, ולכן חשוב לזעזע אותם ולהוציא אותם מהשאננות.

2. המילה משובה נזכרה בתנ"ך גם במשמעות של מעשה שובבות וחטא, כגון ירמיהו ג22: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם", ירמיהו יד7: "כִּי רַבּוּ מְשׁוּבֹתֵינוּ, לְךָ חָטָאנוּ". לפי זה, המשמעות של "משובת פתים תהרגם" היא "ההתנהגות השובבה של הפתיים תגרום למותם".

הפסוק הבא מדבר על שלווה בנימה חיובית, משלי א33: "וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה" (פירוט). לפי זה, מסתבר שמטרת הפסוקים היא להציג את הניגוד בין שני סוגים של שלווה:

• מצד אחד, המשובה של הפתיים, שמתפתים לעסוק במעשי שובבות ושטות במקום ללמוד; והשלווה של הכסילים, השונאים לדעת את המציאות ומעדיפים להתעלם מעובדות שאינן נוחות להם. זו שלווה מדומה, שתתנפץ על סלעי המציאות ותביא אבדן.
• ומצד שני, הביטחון של החכמים, השומעים בקול החכמה, לומדים ומתבוננים במציאות ומתכוננים לכל צרה, ולכן יכולים להיות רגועים ושאננים מפחד רעה.

ושלוות כסילים תאבדם

גם כאן אפשר לפרש לפי שני הפירושים לצלע הראשונה:

1.  החיים השלוים של הכסילים יגרמו להם לאבד את דרכם;

2. או: הרצון של הכסילים לחיות בשלוה, ולא לטרוח בלימוד תורה וקיום מצוות, יגרום לאבדנם (ע"פ מצודות).