לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזימה

מה התועלת בלימוד ערמה ומזימה?

המושגים ערמה ומזימה נזכרים בתנ"ך כמה פעמים במשמעות שלילית:

• ערמה היא היכולת להטעות ולפתות, כמו הנחש שפיתה את חוה בבראשית ג1: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה", הגבעונים שהטעו את בני ישראל ביהושע ט4: "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים...", והרוצח בשמות כא14: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה - מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת".
• מזימה היא תוכנית לעשות רע לזולת, כמו בתהלים כא12: "כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה, חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל יוּכָלוּ" ובמשלי כד8: "מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ, לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ" (פירוט).

מפתיע מאד, אם כך, שספר משלי מציב את הערמה והמזימה כאחת המטרות שלו!

נראה שמטרת הספר היא, ללמד את הנערים איך להיזהר מהערמות וממזימות.   כדי להתמודד עם האויב, צריך להכיר את הנשק שלו. 

• כדי שיוכלו להיזהר מפיתויים והטעיות, הם צריכים להכיר את דרכי הפיתוי וההערמה, ולכן צריך "לתת לפתיים ערמה";
• וכדי שיוכלו להיזהר מתוכניות שנועדו לפגוע בהם, הם צריכים להכיר את דרכי המזימה, ולכן צריך לתת "לנער דעת ומזימה".

כך גם במשלי ב11: "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" - העובדה שהנער מכיר מזימות תשמור עליו, כי היא תאפשר לו להתגונן.  ובמשלי ח4-5: "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא, וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם: הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב" (פירוט).

מה המשמעות המעשית?

לפסוק שלנו ישנן משמעויות מעשיות בתחומים רבים.

1. חינוך ילדים: יש להסביר לילדים לא רק על הדברים הטובים שיש בעולם, אלא גם על הדברים הרעים. להסביר להם שיש בעולם אנשים ערמומיים המנסים להטעות אותם, ואנשים רעים הזוממים לפגוע בהם. לתת להם תמרורי-אזהרה שיעזרו להם להבחין בין טוב לרע.

2. חינוך ציבורי: יש להשאיר בבתי-הספר גם תלמידים פחות מוכשרים, ולא להקים בתי ספר לחכמים בלבד: "קשה עלי כאשר שמעתי על אודות חסרון כח לסבול עול הציבור, הגורם ליחידים לעזוב את הישיבה... אחשוב ליותר נכון להתגלגל ולסבול ולקרב בכל מה שאפשר, וזה כל פרי של הישיבה לתת לפתאים ערמה ולתועים בינה, ואין מקום להאשים את השובבים, כי הלא "עיר פרא אדם יולד", ועלינו להשתדל בזה בכל מחיר, ופעמים ימין דוחה ושמאל מקרבת, ופעמים לקרב בשתי ידים..." (אגרות חזון איש – א, פא); בתנאי, כמובן, שהם בעלי אישיות הגונה, ואינם פוגעים באחרים.

3. שיווק: יש ללמד את הילדים על תחבולות שיווקיות שמפעילים סוכני-מכירות כדי למכור להם מוצרים שהם לא באמת צריכים. לדוגמה, כשאתם אומרים לסוכן המכירות "אנחנו לא רוצים לקנות את המוצר כי הוא יקר מדי", והסוכן שואל "אם אני אעשה לכם הנחה של 20% - תקנו?", אתם נמצאים תחת לחץ פסיכולוגי להגיד "כן", כי הרגע אמרתם שאתם לא רוצים לקנות בגלל המחיר הגבוה. אחרי שאמרתם "כן", אתם עלולים לגלות שאתם בעצם בכלל לא צריכים את המוצר, אבל זה כבר מאוחר מדי, אמרתם "כן" ולא נעים לכם להתחרט...  כשמכירים את התחבולות הללו, קל יותר להתנגד ולהגיד "לא תודה".

4. בידור: יש תועלת במופעים של קוסמים המסבירים לקהל את סוד הקסם - איך הם עשו את זה.  קוסמים אלה מקיימים את הפסוק "לתת לפתיים ערמה": הם מלמדים את הצופים (שחלקם לפחות פתיים) את אחת מדרכי ההטעיה, ובכך עושים אותם יותר "ערומים" וזהירים מפני הטעיות בכלל.

מה הסכנה בלימוד ערמה ומזימה?

אדם רע עלול להשתמש בערמה ובמזימה כדי לרמות אחרים.   לכן, ספר משלי ממליץ לגרש מבית-הספר אנשים רעים העלולים להשתמש לרעה בידע שקיבלו:   משלי כב10: "גָּרֵשׁ לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן" (פירוט),   משלי כג9: "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ" (פירוט).

לימוד הערמה והמזימה נועד רק לטובת התלמידים התמימים, פתיים ונערים. אנשים שאין בהם רוע אלא רק חוסר-ידע שעלול לגרום להם להתפתות.

אבל מה עושים כשצריך ללמד בציבור, שבו יש גם אנשים תמימים וגם אנשים רעים? האם ללמד ערמה ומזימה כדי שהאנשים התמימים יידעו להיזהר, או להימנע מכך כדי שלא לתת רעיונות לאנשים הרעים? רבן יוחנן בן זכאי התלבט בשאלה זו:

"תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר; לא ימחוק בבת אחת, שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח; ולא ימחוק מעט מעט, שרע ללוקח ויפה למוכר;

על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר:

• אם אומר - שמא ילמדו הרמאין;
• ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין 'אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו'!"

רבן יוחנן בן זכאי התלבט, האם ללמד טכניקות מסויימות של מרמה במדידת תבואה. מה היתה ההכרעה שלו בשאלה זו? "איבעיא להו: אמרה או לא אמרה?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה (הושע יד): כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם" (תלמוד בבלי, בבא בתרא פט:).

רבן יוחנן בן זכאי הסתמך על פסוק מספר הושע, והחליט שגם במצב זה יש ללמד "ערמה ומזימה".