הפרק
משלי א כולל כמה פרשיות:
האם יש הגיון בסדר הפרשיות? האם ניתן למצוא כאן מבנה מסודר?
1. טבלה - מוסר אב ותורת אם
ייתכן שיש כאן מבנה של טבלה: לאחר הכותרת, פסוק 8 מדבר על
מוסר אב ועל
תורת אם; בקטע הבא, ה"גיבורים" (הרעים) הם הגברים
החטאים, ולכן הקטע מתאים להגדרה "מוסר אב"; ובקטע האחרון, ה"גיבורה" (הטובה) היא האישה
החכמה, ולכן הקטע מתאים להגדרה "תורת אם":
פסוק 8
שמע, בני, מוסר אביך,
|
פסוק 8
ואל תטש תורת אמך... |
פסוק 10
בני! אם יפתוך חטאים, אל תבא!...
|
פסוק 20
חכמות בחוץ תרנה, ברחובות תתן קולה...
|
אולם, לא נראה שזו היתה כוונת הסופר, שכן ההקבלה בין "מוסר אביך" ל"תורת אמך" היא ברורה, אבל הקטעים שאחריהם לא מקבילים בשום מובן:
- בקטע שתחת "מוסר אביך", הדמות הגברית היא הדמות השלילית - אין בכלל
דמות חיובית (חוץ מדמותו של הדובר, שאינו מתואר אלא רק נמצא ברקע); בקטע
שתחת "תורת אמך", הדמות הנשית היא הדמות החיובית - הדמויות השליליות הן
דווקא ממין זכר, כמו בקטע הראשון.
- הקטע שתחת "מוסר אביך" פותח בפניה ישירה לבן - "
בני!
"; הקטע שתחת "תורת אמך" מתאר, בגוף שלישי, את החכמה הקוראת.
- הקטע שתחת "מוסר אביך" מזהיר את הנערים מפני הצטרפות לגברים
מסוכנים; הקטע שתחת "תורת אמך" מזהיר את הנערים מפני העצלות והבטלה שלהם
עצמם, ולא מפני נשים מסוכנות.
2. טבלה - גברים מסוכנים ונשים מסוכנות
ע"פ הגר"א, יש להקביל את פרקנו לפרקים ז-ח: בפרק ז, הנושא העיקרי הוא
פיתויי האישה הסוררת,
והוא מקביל לפסוקים 10-19 בפרקנו, המתארים את פיתויי הגברים החטאים; ובפרק
ח, הנושא העיקרי הוא קריאתן של החכמה והתבונה, והוא מקביל לפסוקים 20-33
בפרקנו, המתארים קריאה של החכמה.
לפי זה, קריאתה של החכמה בפרק א עומדת כנגד הפיתויים ה"זכריים" - פיתויי
השוד והאלימות שנזכרו באמצע הפרק; וקריאתה של החכמה בפרק ח עומדת כנגד הפיתויים ה"נקביים" -
פיתויי התאוה שנזכרו בפרק ז; ראו
זכר ונקבה בספר משלי:
פסוק 8
שמע, בני, מוסר אביך, |
פסוק 8
ואל תטש תורת אמך... |
משלי א10
בני! אם יפתוך חטאים, אל תבא...
משלי א20
חכמות בחוץ תרנה, ברחובות תתן קולה...
|
משלי ז10
והנה אשה לקראתו, שית זונה ונצורת לב...
משלי ח1
הלא חכמה תקרא, ותבונה תתן קולה...
|
אולם, ישנו הבדל מהותי בין שתי הקריאות הללו של החכמה - הקריאה בפרק א היא
לפתיים הנמצאים בחברתם של לצים וכסילים, והקריאה בפרק ח היא לאנשים
חשובים, מורים ומנהיגים (ראו
שלוש קריאות של החכמה); קשה להסביר את ההבדל הזה על-פי החלוקה לפיתויים "נקביים" לעומת "זכריים".
והפרק עדיין מחכה לניתוח טוב יותר.