לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזימה

קוד: ביאור:משלי א4 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)

אל: סגלות משלי

חלק מהעצות שתמצאו בספר זה עשויות להישמע לכם פשוטות מדי. אין זו טעות בעריכה אלא דבר שנעשה בכוונה תחילה, מתוך נאמנות לרוחו של ספר משלי עצמו. כך נאמר בהקדמה לספר:

משלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם - עָרְמָה, לְנַעַר -  דַּעַת וּמְזִמָּה"

משלי א5: "יִשְׁמַע חָכָם - וְיוֹסֶף לֶקַח, וְנָבוֹן - תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה"

הספר נפתח בהצהרת כוונות של המחבר - מה אמור להיות בספר, ולמי הוא מיועד. מפסוקים 4-5 עולה, שהספר מיועד לשתי קבוצות שונות:

• מצד אחד, הוא מיועד לפתאים ( = אנשים שמתפתים בקלות); ולנערים (= צעירים חסרי-ניסיון);
• ומצד שני, הוא מיועד לחכמים (= אנשים שאוהבים ללמוד), ולנבונים (= אנשים שאוהבים לחשוב);

ואכן, בספר משלי ישנן עצות ברמות שונות:

• יש עצות פשוטות, שנועדו לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה - לתת כללי-זהירות לאנשים שמתפתים בקלות; או לתת  לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה - לתת חכמת-חיים לאנשים חסרי-נסיון;
• ויש עצות מתוחכמות יותר, שנועדו לעזור לחכמים ללמוד -  יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח; ולעזור לנבונים להבין עוד יותר -  וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.

השילוב של עצות שונות בספר אחד הוא בעייתי: מצד אחד, חכמים ונבונים שיקראו את הספר עלולים להשתעמם מהעצות הפשוטות שנועדו לפתאים ולנערים; ומצד שני, פתאים ונערים שיקראו את הספר עלולים להבין בצורה שגויה את העצות המתוחכמות יותר שנועדו לחכמים ולנבונים!

שלמה הרי יכל לחלק את עצותיו לספרים נפרדים - ספר אחד לפתאים ונערים, וספר אחר לחכמים ונבונים. מדוע לא עשה כן?

כדי לענות על השאלה הזו נעיין שוב בפסוקים 3-4, ונשים לב במיוחד למילה הראשונה של כל פסוק:

משלי א3: "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים"

משלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם - עָרְמָה, לְנַעַר -  דַּעַת וּמְזִמָּה"

בפסוק 3 נאמר שצריך לקחת, ובפסוק 4 נאמר שצריך לתת. נראה, שמי שצריך לתת בפסוק 4 הוא מי שלקח בפסוק 3, כפי שכתוב בפסוק שנמצא בהמשך, משלי ד2: "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ".

מטרת הספר היא, שהקורא ייקח מן הספר מוסר השכל, ואז יילך וייתן אותו לפתאים. זאת משום שיש אנשים, שבכלל לא מודעים לכך שהם פתיים, ולא עולה על דעתם לבקש עצות מאחרים או לקרוא עצות בספרים, והם גם לא יקראו את ספר משלי. אסור להפקיר את האנשים הללו! זוהי חובתם של החכמים והנבונים, הקוראים בספר ולוקחים ממנו עצות, לקרוא גם את העצות הפשוטות המיועדות לפתאים, ואז ללכת וללמד אותם - "לקחת מוסר השכל... - לתת לפתאים ערמה..."!

לדוגמה: אתם, כאנשים פיקחים, בוודאי יודעים כיצד להיזהר מנוכלים, ולא מתפתים לתת לזרים גישה לחשבון הבנק שלכם; אולם, כשאתם הולכים ברחוב, אתם עשויים לראות אנשים חשודים שמחתימים עוברי-אורח על הוראת-קבע לחיוב חשבון; לפי ספר משלי, זוהי חובתכם להזהיר אותם, וכך לתת לפתיים ערמה - להסביר להם את הסכנות, כדי שגם הם יידעו לא להתפתות.

גם אם נראה לכם שהעצות בספר הזה פשוטות ומובנות מאליהן - ייתכן שלאחרים הן עשויות להועיל. לכן, אל נא תקראו את הספר הזה כאנשים פרטיים בלבד; נסו נא לחשוב מה תוכלו לקחת ממנו ולהעביר הלאה לטובת הזולת.