עורמה ומזימה - מתי זה טוב?

קוד: עורמה ומזימה - מתי זה טוב בתנ"ך

סוג: כלל_ספר

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

האם ראוי ללמד תלמידים על טכניקות שיווקיות ערמומיות ועל תחבולות של נוכלים?

מצד אחד, צריך ללמד כדי שהתלמידים יידעו להיזהר; מצד שני, הדבר עלול לגרום לתלמידים להשתמש בעצמם בתחבולות אלו ולהפוך בעצמם לנוכלים!

ההכרעה של ספר משלי בדילמה זו היא, כנראה, שצריך ללמד, שהרי אחת המטרות המוצהרות של ספר משלי היא,  משלי א4: "לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה" (פירוט).    גם בהמשך הספר, מתפארת החכמה בקשריה עם תכונות אלה,  משלי ח12: "אני חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה, וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא" (פירוט).

העורמה והמזימה הן תכונות לא סימפטיות:

אולם, אחת ממטרותיו העיקריות של ספר משלי היא, ללמד את הנערים איך להישמר מפיתויים, וכדי להתמודד עם האויב, צריך להכיר את הנשק שלו; והדבר נכון במיוחד גם במאבקים רוחניים:

כך גם ב משלי ב11: "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" - העובדה שהנער מכיר מזימות תשמור עליו, כי היא תאפשר לו להתגונן.
במאמרים קודמים ראינו שהחכם מלמד את תלמידיו על דרכי הפיתוי של גברים מסוכנים ושל נשים מסוכנות; אך העיקרון הכללי "לתת לפתיים ערמה, לנער דעת ומזימה" נכון גם בתחומים אחרים, למשל:

פסוקים דומים ומנוגדים

לאדם ערום יש יותר אפשרות לרמות, אבל גם יש לו יותר אפשרות להתפרנס בכבוד ולכן יש יותר סיכוי שלא יצטרך לרמות (משלי יד8): "חָכְמַת עָרוּם הָבִין דַּרְכּוֹ, וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים מִרְמָה" (פירוט).

מצד שני, אדם רע עלול להשתמש בערמה ובמזימה כדי לרמות אחרים, ולכן ספר משלי ממליץ ללמד ערמה ומזימה רק לתלמידים תמימים, פתיים ו נערים, ולגרש מבית הספר אנשים רעים:
  • משלי כב10: "גָּרֵשׁ לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן" (פירוט)
  • משלי כג9: "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ" (פירוט)
מה עושים כשצריך ללמד בציבור, שבו יש גם אנשים תמימים וגם אנשים רעים? האם ללמד ערמה ומזימה כדי שהאנשים התמימים יידעו להיזהר, או להימנע מכך כדי שלא לתת רעיונות לאנשים הרעים?
רבן יוחנן בן זכאי התלבט בשאלה זו:

"תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר; לא ימחוק בבת אחת, שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח; ולא ימחוק מעט מעט, שרע ללוקח ויפה למוכר;

על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר:

  • אם אומר - שמא ילמדו הרמאין;
  • ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין 'אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו'!"
רבן יוחנן בן זכאי התלבט, האם ללמד טכניקות מסויימות של מרמה במדידת תבואה. מה היתה ההכרעה שלו בשאלה זו? "איבעיא להו: אמרה או לא אמרה?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה (הושע יד): כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם" (תלמוד בבלי, בבא בתרא פט:).

רבן יוחנן בן זכאי הסתמך על פסוק מספר הושע, והחליט שגם במצב זה יש ללמד " ערמה ומזימה ".

תגובות