אני חכמה שכנתי ערמה, ודעת מזימות אמצא

חכמה היא הכישרון לשמוע, ללמוד וללמד;   ערמה היא הכישרון להטעות ולהיזהר מהטעיות.   המשל בפסוק שלנו הוא לשתי נשים, 'חכמה' ו'ערמה', הגרות בשכנות, זו ליד זו (רש"י). מי שבא לבקר את 'חכמה', בדרך אגב מכיר גם את השכנה שלה, 'ערמה'; והנמשל - מי שלומד חכמה, בדרך אגב גם 'זוכה' בערמה, ויכול להשתמש בתחבולות של הטעיה: "כיון שנכנסה חכמה באדם - נכנסה עמו ערמומית" (רבי אליעזר, סוטה כא ב). המסקנה המעשית יכולה להיות שלילית, נייטרלית או חיובית:

1. שלילית - אסור למסור את סודות התורה לנשים או אנשים שאינם ראויים, כי הם עלולים להשתמש בהם להטעיה (ר' אליעזר שם, וראו לקוטי מוהר"ן יב ב). החכמה אומרת "אפשר להשתמש בי גם לרע - אני יכולה גם להיות שכנה של הערמומיות - הדבר נתון לבחירתך".

2. נייטרלית - אין צורך להשקיע זמן כדי ללמוד תחבולות של ערמה; מספיק ללמוד את חכמת התורה, וממילא האדם יזכה להבין מתוכה את התחבולות שיצטרך, בזמן שיצטרך: "כמו יעקב, שהיה איש תם, והוא רימה את עשו ולבן... אני ממציא לו דעת שיהא יודע לשמור את עצמו מזימות" (הגר"א, רמ"ד ואלי). החכמה  אומרת "אל תחשבו שאפשר להערים עליי - אני שכנתי עם הערמומיות, אני מכירה אותה ואת כל התחבולות שלה".

3. חיובית - חיוני להשתמש בתחבולות של ערמה וללמוד מאנשים רבים, כדי להבין את חכמת התורה: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן (שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל; לשון אחר... שמערים שיתקיים תורתו, לקבוץ על יד וללמוד מכל אדם)" (רבי יוסי בר' חנינא, סוטה כא ב (רש"י), וכן רלב"ג על פסוקנו).

וכן להיפך - חיוני ללמוד את חכמת התורה, על-מנת להכיר את תחבולות הערמה ולהיזהר מהן: "ואין יצר הרע שולט במי שבלבו תורה, שנאמר תורת אלקיו בלבו לא תמעד אשוריו, וכן משה אומר ושמתם את דברי אלה, וכן דוד אומר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך" (ילקוט שמעוני, וכן מלבי"ם ומצודות על הפסוק).

פירוש זה מתאים לקטע שבו הוא נמצא (פסוקים 12-16), שהוא נאום שבו החכמה והבינה "משווקות" את עצמן ומסבירות מדוע כדאי ללמוד אותן. בפסוק שלנו, החכמה מספרת שיש לה ניסיון-חיים רב, היא שכנה עם ערמה, ולכן היא מכירה אותה ויודעת להיזהר מתחבולותיה;  מי שלומד חכמה יידע גם להתמודד עם אנשים ערמומיים, וגם עם ערמומיות יצר הרע של עצמו.