לנהל את הממלכה בתבונה

התורה מסמיכה את המלוכה או מחליפה אותה?

1. בארץ ישראל פירשו, שהתורה היא מקור הסמכות של המלוכה: "רבי חגיי, כד הווה מקים פרנסין, היה מטעין לון אורייתא, לומר, שכל שררה שניתנה - מתורה ניתנה, שנאמר בי מלכים ימלוכו וגו' בי שרים ישורו" (ירושלמי פאה ח ו), כלומר: "ובכל שררה על האומה, צריך שיביאו ספר תורה ויעמדו לפני הקהל וספר תורה בידו בשעה שהשררה ניתנת לו, לומר שכל שררה מן התורה, וכמאמר החכם בהזהירו על החכמה בי מלכים ימלוכו וגו' בי שרים ישורו, וכל שררה היא למטה משררת ידיעת התורה, וכל נכבד יכבד בה, יקרה היא מפנינים" (ראב"ם על חכם עדיף מנביא).

2. אבל בבבל פירשו, שהתורה מחליפה את המלוכה - הרבנים הם-הם המלכים: "רב הונא ורב חסדא הוו יתבי; חליף ואזיל גניבא [שם חכם]... אמר להו: 'שלמא עלייכו מלכי! שלמא עלייכו מלכי'! אמרו ליה: מנא לך דרבנן איקרו 'מלכים'? אמר להו: דכתיב בי מלכים ימלוכו..." (בבלי גיטין סב א), "אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן: של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן: של מזבח - זכה אהרן ונטלו; של שלחן - זכה דוד ונטלו; של ארון עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח; שמא תאמר פחות הוא? תלמוד לומר: (משלי ח טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ" (בבלי יומא עב ב, רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג).

הבדל זה אופייני להבדל בין תורת ארץ ישראל לתורת הגלות: בארץ ישראל יש חשיבות לשלטון ממשי במדינה, אבל בגלות השלטון הוא בידי הגויים, ואנחנו בני ישראל שולטים רק בעולם התורה.

3. ולענ"ד, לפי פשוטו של מקרא, הבינה מסייעת למלוכה. הפסוק מלמד, שכדי למלוך בהצלחה, יש להשתמש בבינה - מה שנקרא בימינו "תורת הניהול" או "מדעי המדינה".