להתמיד בלימוד

פסוקים רבים בתורה מזכירים את חשיבות הקביעות וההתמדה, ובפרט בעבודת ה', למשל במדבר כח3: "וְאָמַרְתָּ לָהֶם: זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לה': כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד".

יש מחז"ל שטענו, שההתמדה היא העיקרון החשוב ביותר בתורה:
"בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל, והוא שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד,
בן ננס אומר: מצאנו פסוק כולל יותר והוא ואהבת לרעך כמוך,
שמעון בן פזי אומר: מצאנו פסוק כולל יותר והוא את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים!
עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי, דכתיב: ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו" (מתוך הקדמת עין יעקב). ראו שניים ליום עולה תמיד.

לפי חז"ל, ההתמדה היא הדדית - כשאדם מתמיד בעבודת ה', גם ה' מתמיד בהשפעת שפע חומרי על האדם: "אני נתתי לכם את התורה, שתהיו עוסקים בה יום יום... חייכם שאשביע אתכם לחם מן השמים יום ביומו, שנאמר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו... ולא עוד, אלא שאני מברך אתכם יום יום, שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו" (שמות רבה כה ט).

מהמילים דלתותיי למדו חז"ל, שהכניסה לבית הכנסת או לבית המדרש צריכה להיות דרך שתי דלתות: "אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת, אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת; 'לשקוד על דלתי' אין כתיב, אלא עַל דַּלְתֹתַי, ב' דלתות. ולמה כן? שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר" (דברים רבה ז ב, וראו גם בבלי ברכות ח א, ערוך השולחן צ כד). כך האדם עובר מעולם החול לעולם הקודש בהדרגה, לאחר תהליך של הכנה נפשית, מעין אולם הכניסה שבמקדש,   מלכים א ו3: "וְהָאוּלָם עַל פְּנֵי הֵיכַל הַבָּיִת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ עַל פְּנֵי רֹחַב הַבַּיִת עֶשֶׂר בָּאַמָּה רָחְבּוֹ עַל פְּנֵי הַבָּיִת".