מבנה משלי כד

פרק כד בספר משלי עוסק ברובו במלחמה - מלחמת הצדיקים ברשעים. הוא כולל ברובו זוגות או  שלשות של פסוקים (בדומה לפרק ג), העוסקים לסירוגין ברשעים ובצדיקים:

פסוקים 1-2: "אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה... כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם" - אין מה לקנא ברשעים, כי הם לא מסוגלים לבנות חברה מתוקנת, ליבם מלא במעשי שוד והונאה; אבל אצל הצדיקים -

פסוקים 3-4: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת" - הצדיקים בונים את ביתם בחכמה ואינם נזקקים למעשי שוד הונאה: "לפי שהזהיר שלא יקנא בעושר הרשעים ובשלוותם, ולא יתאווה לחברתם להרוויח בה ממון, יאמר עתה, כי אם יתעסק בחכמה ובתבונה ובדעת, מהם ישיג השלווה והעושר, מלבד מה שתשיג הנפש מהם - אחרית ותקווה" (ר' יונה גירונדי);

פסוקים 5-6: "גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז" - "אחרי שהזכיר, שהעושר יימצא עם החכמה, יזכיר כי (גם) הגבורה תימצא עמה. והנה, אין החכמה חסרה דבר, כי הגבורה והעושר יימצאו עמה" (ר' יונה גירונדי). ולעומת גבורתם של החכמים -

פסוקים 7-9: "אֱוִיל... בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ" - השער מסמל את מקום המלחמה - האויל לא יוכל "להשיב מלחמה שערה";    והאנשים הרעים יפגעו זה בזה: "מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ, לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ; זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ".

פסוקים 10-12: ""הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה?!... הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת!" - המלחמה בשיאה, והפסוקים מזכירים לנו שלא להתרפות ולא להפקיר את בני בריתנו הנמצאים בצרה.

פסוקים 13-14: "אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ... כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ" - בעת מלחמה, רצוי לאכול דבש כדי להתחזק (ראו שמואל א יד); כך גם, בעת המלחמה ברשעים, ראוי לאכול דבש של חכמה, ללמוד דברי חכמה מתוקים ומחזקים.

פסוקים 15-16: "אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק... כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם, וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה" - במלחמה יש עליות וירידות - הצדיק לפעמים נופל, אולם אנו מזהירים את הרשעים, שלא לנצל נפילה זו כדי לפגוע בנחלתו, כי הצדיק יקום וישוב אל נחלתו.

פסוקים 17-18: "בִּנְפֹל אויביך[אוֹיִבְךָ] אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ. פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו..." - מלחמה היא תקופה של דין, ואסור לשמוח בה - לרשע אסור לשמוח על נפילתו של הצדיק, אבל גם לצדיק אסור לשמוח על כשלונו של הרשע.

פסוקים 19-20: "אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים... כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע" - בתחילת הפרק, הנימוק שלא לקנא ברשעים קשור להווה - "שוד יהגה ליבם" - ליבם מלא במחשבות שוד ומרמה ואינם מסוגלים לבנות את ביתם בחכמה;   הפסוקים שלנו מסכמים את הרעיון ומתייחסים העתיד - מכיוון שהרשעים אינם מסוגלים לפעול בחכמה וביושר, לא תהיה להם אחרית ותקוה.

פסוקים 21-22: "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב. כִּי פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם..." - עד עכשיו דובר על מלחמת הצדיקים ברשעים - המורדים בה'; עכשיו נכנסים למלחמה גם המורדים במלך, שגם בהם לא רצוי לקנא, כי סופם יהיה פתאומי.

מפסוק 23 והלאה מתחיל קטע חדש, תחת הכותרת: "גַּם אֵלֶּה לַחֲכָמִים". אלה משלים של חכמים אחרים, ששלמה שילב בפרק כי הם עוסקים בנושא דומה - מלחמה בין צדיקים לרשעים, והפעם בבית המשפט:

פסוקים 23-26: "הַכֵּר פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל טוֹב, אֹמֵר לְרָשָׁע 'צַדִּיק אָתָּה '... וְלַמּוֹכִיחִים יִנְעָם, וַעֲלֵיהֶם תָּבוֹא בִרְכַּת טוֹב.." - יש להבדיל בין צדיקים לרשעים, אסור לתת יחס מועדף למכרים רשעים ולהגיד שהם צדיקים, אלא יש להוכיח אותם על פשעיהם בלא משוא פנים. כשהשופט אומר לרשע שהוא צדיק, הוא עושה טובה לאדם אחד אבל פוגע בכלל הציבור; אבל כשהשופט אמיץ ומוכיח את הרשע ביושר, הציבור כולו מברכו ואוהבו.

פסוקים 28-29: "אַל תְּהִי עֵד חִנָּם בְּרֵעֶךָ... אַל תֹּאמַר 'כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ'" - יש לנהל את המלחמה ברשעים ביושר וללא מרמה, בפרט בבית המשפט. משפט תקין תלוי לא רק בשופטים אמיצים אלא גם בעדים דוברי אמת - אל תעיד עדות שאינה מבוססת, ואל תעיד לטובת רעך או לרעתו מתוך חשבונות של השבת טובה או רעה.

פסוקים 27, 30-34: "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ; אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ... עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי... וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים" - כדי שתוכל לבנות את ביתך בחכמה (כמו שנאמר בפסוקים 3-4), עליך קודם-כל להכין לך מקור פרנסה, כדי שלא תגיע למצבו של העצל, היושב בביתו ואינו יוצא לעבוד, וכך שדהו נהרס.