- כי הצדיק תמיד נופל וקם

1. בני ישראל בימי ישעיהו אימצו את הגישה האופטימית המובעת בפסוקנו, ואמרו, ישעיהו ט9: "לְבֵנִים נָפָלוּ - וְגָזִית נִבְנֶה, שִׁקְמִים גֻּדָּעוּ - וַאֲרָזִים נַחֲלִיף" (פירוט): הבתים שלהם, שהיו עשויים לבנים ועצי שקמים, נפלו (כנראה במלחמה), אולם הם טוענים שיקומו ויבנו במקומם בתים מאבני גזית (חזקים יותר) ועצי ארזים (גדולים יותר).   אולם הנביא ישעיהו הוכיח אותם וראה בכך גאווה, ישעיהו ט8: "וְיָדְעוּ הָעָם כֻּלּוֹ, אֶפְרַיִם וְיוֹשֵׁב שֹׁמְרוֹן, בְּגַאֲוָה וּבְגֹדֶל לֵבָב, לֵאמֹר:".

מכאן, כשאנחנו נופלים, אין זה מספיק להיות אופטימיים ולהגיד "אנחנו נקום", אלא צריך גם להתבונן ולחשוב מה המסר שה' רוצה להעביר לנו בצרה זו; לפעמים הצרה נועדה להפנות את תשומת ליבנו לפגם שעלינו לתקן.

2. ישנו דמיון בין הפסוקים שלנו לפסוקים בספר איוב. מכאן יש שפירשו, שהפסוקים מתייחסים לרעיו של איוב, שפגעו בו כשהיה בצרה (ע"פ ס'. שרייבר, ספר משלי על אישי התורה, עמ' 512-513):

• אל תארוב רשע לנוה צדיק - מתייחס לבלדד, איוב ח6: "אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה - כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ"
• אל תשדד רבצו - מתייחס לצופר,  איוב יא13-19: "אִם אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבֶּךָ... וְרָבַצְתָּ וְאֵין מַחֲרִיד, וְחִלּוּ פָנֶיךָ רַבִּים"
• כי שבע יפול צדיק וקם - מתייחס לאליפז, איוב ה19: "בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ, וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע"; וכן ורשעים ייכשלו ברעה,  איוב ד4: "כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ, וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ".

3. מי שאינו מלווה בריבית נקרא צדיק, יחזקאל יח5: "וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה... בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח".

אם הצדיק לא מלווה בריבית, איך הוא חוסך את כספו לעתיד? כנראה שהוא חוסך בדרך המשלימה, שהיא השקעה, כגון שתילת עצים, גידול כבשים, או... קניית תעודות-סל בשוק המניות.   חיסכון מסוג זה הוא מסוכן בטווח הקצר, אך משתלם בטווח הארוך, שכן, שבע ייפול צדיק - וקם: גם אם ההשקעות של הצדיק בשוק המניות ייפלו שבע פעמים - בסופו של דבר השוק יקום ויעלה גבוה יותר מהחסכונות הנושאים ריבית.